לישון

Date

התינוקת עומדת במיטה וצורחת בשתיים לפנות בוקר. הפעם הקודמת הייתה לפני שעתיים ואחרי שצרחה במשך שעתיים רצופות. הפעם, כשהתעוררה לא ניגשו אליה אף שחלפו יובלות של חוסר אונים בדקות הספורות מאז הקיצה מיוזעת משנתה, בתחילה ביבבה ואז בזעקות. כיצד לא קמו אליה תיכף?

אני המספרת, ראיתי את היבבה מתדפקת על השינה הטרוּפה של האם, תובעת בתקיפות להיכנס. שמעתי את האם מבליעה בתוך נשימות כבדות "לא, זה לא קורה. לא יכול להיות. זה רק סיוט. …

 

 

 

"בבקשה לא. עוד, עוד קצת. בבקשה. אני מתחננת".

 

 

 

"אמא, הצילי אותי. קחו אותי מכאן, קחו אותה"…………..

 

 

דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !

 

 

 

ואז קמה אליה. התינוקת, מותשת מהבכי והזעקות, משתתקת ומתבוננת באם. היא נוטלת אותה, מחפשת את המוצץ שנפל ומקלפת מתוך נמנום את החיתול הרטוב. אחר כך ניגשת עם התינוקת המעורסלת לחלון הפעור, ושמה לב שהלילה נצבע בצבע סגול מחריד ותבנית הנוף הקבועה מצוירת בקווים דהויים שהולכים ומאבדים תיחום. הבניינים פשוט נמחקים כשהיא מנענעת אותה על פרק יד ימין,  ומזייפת משהו שאת המילים שלו לא ידעה במדויק אף פעם, היא מזיזה את מבטה מהן ומגלה שגם עצי הגינה קורסים לתוך החול, והמדרכות מתערבלות עם הגדר החיה לעיסה אפורה. לפתע נראתה גם התינוקת שונה מכפי שהייתה. למרות שהייתה שקטה לחלוטין, נושמת נשימות קטנות וערניות ומביטה באם בסקרנות. מתוך זרועותיה, שמעה אותה האם היטב, כאילו דיברה אליה. היא מדמיינת את קולה הרך והמנחם של התינוקת שלה אומר לה "אל תבכי, אמא פה, אמא איתך, אמא אוהבת אותך".  האם נרגעת. אני המספרת רואה את אגם החוסר העצום מתמלא.

עוד
פוסטים