עם דלת פתוחה

Date

"זה כמו לעשות קקי עם דלת פתוחה" אמר א' על הבלוגים שלנו. ועם כל הסלידה מהגרפיות הבוטה, אני לא יכולה שלא להרהר שיש בדימוי הזה משהו נכון. הרגשתי את הריח הזה כשביקרתי סוף סוף בבלוג של מישהו שאני נמצאת איתו בקשרי עבודה קרובים והיררכיים. המבוכה שכיסתה אותי העמידה אותי פתאום מול בדיקת מציאות מפחידה, בעקבות הסחרור החדש של הבלוגים. רגע, מה קורה פה? האם באמת אני צריכה לדעת על מריבותיו החינניות עם אשתו? על ההתפייסויות האינטימיות? על כל פיפס והגיג מעולמו הנסתר מעיני אחרי שעות העבודה?

האם באמת נוח לי לדעת על עולמו הנוכחי של מאהבי לשעבר דרך הבלוג שלו, כשבעולם הקודם שטרם הבלוג הוא היה פשוט מתאדה לתוך הזיכרון ונשאר שם? והמחשבה המצמררת שהאקס המיתולוגי קורא את הרגעים החלשים שלי, שהחברה שניתקתי אותה מחיי מזמן חוגגת על הדכאונות שלי, עדיין.
זה די נדוש לומר שהבלוגים מטשטשים את מושג הפרטי והציבורי, אבל לפני שבודקים מה זה עושה לרשת, שווה לצפות מה זה עושה ליחסים, (כאלו שחיים כרגע וכאלו שמתו זה מכבר) כשלא נותרת לך יותר בחירה, מה תרצה לדעת, כמה אינפורמציה תהיה מוכן להכיל על אנשים שונים בחייך, ובמיוחד אנשים שהקשר איתם ממילא אמביוולנטי.
בבחירה הזו של המינונים היה מרווח נשימה, יכולת לרווח את כמות החשיפה שאתה רוצה בה לאדם הזה, ויכולת לסגור את החלון כשאתה בוחר אפילו נניח להעלם באייסיקיו. ועכשיו לא, זה שם, ברשת, כמעט כל טפח מחיוו או חייה, והרבה דברים שלא רציתי לדעת. נכון שאף אחד לא מכוון לי אקדח לעכבר, אבל נותנים לך, לא תיקח? הכתובת נמצאת שם, על לוח מודעות ענק מול עיניך, מהבהבת. בלתי אפשרי לא להיכנס.

עוד
פוסטים