למה לקנות

Date

עוד שבועיים וחצי נוחת כאן פסח, וכבר שבועיים שהמדיה מכניסה אותנו לכוננות; לא בעניין ההיבטים המסורתיים של החג הכי טקסי שלנו, גם לא על התכנים התרבותיים וסמליים שהוא יכול לספק לחילונים חושבים, או על המעבדה הפסיכולוגית שנקראת "שולחן הסדר". הרי אתם יודעים לבד שכבר כמה שנים שהפולקלור החילוני העיקרי בחגים ה"גדולים" שלנו הוא צריכה, מנהג רכישת מתנות לעצמנו ולבריות שיש לנו איתם קשרים משפחתיים, חבריים ומקצועיים, גם השנה נשמור על קשר חם –או לפחות מאזן אימים שווה עם הדודה צילה מגדרה באמצעות סיר חדש במבצע מהמשביר, שתמורתו נקבל בעלות על סט מצעים יוקרתי בחצי מחיר מאיקאה.

יש להניח שאתם בעיצומו של מסע קניות לכל קרוביכם, שאתם הוגים ומתלבטים בבחירת במתנה אטרקטיווית במיוחד לכל אחד מהנמענים, כזו שתציג אתכם באור נדיב ככל האפשר ביחס לתקציב שלכם. תגידו את האמת, אתם לא מרגישים מוּבלים? לא מפרפרת לכם שם באר קטנה של העדר תוחלת? אני והוא ומנהלת העו"ש שלי יודעים שאיני נמנית עם עדות הספרטנים, ובטח שלא עם הקמצנים. אבל פתאום, ככה מהצד, כשאני מתכננת את חלוקת המשכורת לאמצעי תיווך ביני לבין קרוביי, זה נראה כמו טקס פרימיטיבי, קטנוני וטיפשי. זה מקומם ומייאש לראות איך כל הציונים התרבותיים/דתיים שלנו מתנקזים לתשוקת הקניות, לבולמוס כוחני ואדנותי לרכישת דברים שלאיש אין צורך אמיתי בהם, והם אינם מספקים כל פרספקטיבה או תובנה לגבי השיוך שלנו, לחג הזה, לעם הזה, ולמשפחה הזו. גם אם אתם כמוני, עסוקים בריטואלים האלו, כדאי להסתכל עליהם קצת במקום לנהוג כאוטומט עד הקניון הקרוב, כדי להעמיס שלל של מתנות אינסטנט לאלו שקרובים לליבך. האם באמת יחליף כלי החרסינה היקר את מה שאפשר לתת במקומו ושווה הרבה יותר? האם ברכישת חפץ נוסף שספק אם מי שיקבל צריך אותו באמת, אנחנו מוסיפים משהו אנושי למערכת היחסים איתו, או סתם מסמנים וי על סעיף אזרחות בורגנית טובה?

עוד
פוסטים