אורלי וילנאי פדרבוש

Date

איזה מין שם יש לה, אורלי וילנאי פדרבוש. הרבה עיצורים קשים, דווקא לה, מלכת החמלה במצעד הפרטי שלי ושל כמה אלפי ניצולים קטסטרופה פרטית.

לא מזמן רציתי לכתוב כאן, למה אני מכתירה אותה (ביחד עם סיגל, שהקימה עמותה לסיוע לעובדים זרים) לאשת השנה, והנה, עריצי רשות השידור הראו לי ולכם מה הם חושבים על חמלה, שפשוט אינה בפרמטרים שלהם, והדיחו אותה מתפקידה.

פגשתי אותה לפני מספר חודשים במסגרת עבודתי, ומה שחשבתי עליה קודם, רק התעצם. "אני בעצם עובדת סוציאלית יותר מהכל" היא אמרה, ועכשיו העובדת הסוציאלית הלאומית, מהאחרונות שנותרו, הוזזה, נרמסה, באדיבות משרד האוצר, ועושה דברם. האין זה סמלי כל כך לתקופה בה אנו חיים ולחוקים האכזריים שלה?

אם היה שמץ צדק, היינו מפגינים, ולא באינטרנט, באמצעים כוחניים הרבה יותר, למשל שביתת תשלום אגרה, כי וילנאי פדרבוש היא עלה התאנה הכמעט האחרון של כיסוי תקשורתי צודק, לוחמני, ואמיץ למען השכבות הנרמסות.

יצא לי להעזר בשירותיה על מנת להציל קשיש, ניצול שואה, שנזרק מביתו ע"י בנק לאומי והפך עם אשתו, להומלס, הם נאלצו לגור בדירה השכורה עם שותפים של ביתם הצעירה. כתבה ששידרה בערוץ הנוגש הביאה לכך שתורמים נדיבים גייסו את הסכום והחזירו אותו לביתו המעוקל. בזכותה. בזכות העקשנות שלה, האכפתיות, והשריר הנדיר כל כך אצל עיתונאים, החמלה, היא עשתה זאת למען רבים כל כך, מעשית הצילה את חייהם. זאת למרות שהיא אמא צעירה לתינוק, סטודנטית לתואר שני, ובעיקר מוצפת בפניות לעזרה, הרבה ממה שעשרה אנשים מסוגלים להכיל, "הסלקציה אכזרית" היא סיפרה לי.  מה שעשה לה בראל הוא אקט מנוול וקרנפי, פשוט סתם לה את הפה, וסתם למעוני השיטה הישראלית את הסיכוי הכמעט אחרון. אם אפשר לסגור את ההגיג הזה בהכרזה רגשנית, אפילו מתלהמת, לגבי, אורלי וילנאי פדרבוש, ככה היא אשה אידיאלית.

 

עוד
פוסטים