השומן הוא זעם

Date

מדוע נשים רבות כל כך משמינות בצורה דרסטית לאחר נישואיהן, ובמיוחד לאחר שהן אמהות?

כשא' פגש בי החזקתי במתניים מידה 40, לכל היותר. כמו שקרה בעבר במערכות יחסים מונוגמיות וארוכות טווח, קצת אחרי שעברו לגור ביחד, מיאנה החגורה להיסגר והחיים הטובים החלו להתבטא בצורת תגבור באזור הירכיים והבטן, חלקים חלשים אצלי. אבל לא היה מדובר ביותר משלושה קילו סוררים, והרוב השמלות עם המחשופים עמדו בגזירה די בכבוד. והיום, היום אני מתייחסת לימים האלו כאל ימי השידפון, אם נזכרים בסיפור התנ"כי ההוא (רוב השמנות חושבות על דימויי פרה בקשר לעצמן).

בהריון, הותר הרסן לחלוטין, והמשקל נאנק בסופם של תשעת החודשים תחת 30 קילו נוספים. אפילו הרופא המנומס שלי החל לדבר אלי בנימה מאיימת. והוא צדק. אמנם 20 מהם ירדו מהר יחסית, אבל מאז אני נאבקת בעשרת הנוספים, יש תקופות שחלקם עפים ממני, ויש תקופות שהם עולים עלי לכלותיני בייסורי מצפון.

המראה הזה כה רווח והנושא כל כך שחוק. אמהות רבות בסביבה החברתית שלי וסתם אמהות מהעיר שאני לא מכירה, מגדלות במקביל לפעוטות עודפים שגורמים להן רגשי אשמה, תסכול וצער. טרור הרזון ומכוני הכושר מעיב ומציק להן,  אפשר שוב להתייחס לסוגיה החברתית הנדושה, שטיפת המוח של הפרסומות וכו', אבל אפשר גם לגרד שכבה מהדיון הזה ולהגיע לעוד נושא, אולי רגשי יותר.

לא מזמן אמר לי קולגה בעבודה, "טוב, אין סיבה שתחזרי לגוף הקודם שלך". זה בהחלט מראה בצורה הוולגרית ביותר איך נתפסות אמהות ע"י הציבור. אבל כשאני חושבת, למה לא בעצם, מה מונע ממני לאכול פחות ולהיות שוב מי שהייתי, נדמה לי שאני וחלקה קבוצת ההתייחסות שלי משתמשות במזון כביטוי לזעם,  זעם על הדרישות הבלתי אפשריות מאיתנו, גם לנהל קריירה תובענית, וגם להיות אמהות מסורות, מודעות מאי פעם, לתקן את עוולות כל ההורים הרעים שלנו ושל אחרים, ולגדל ילדים בריאים.

למרבה הצער, מה שנפגע כאן זה הדימוי הנשי בתוך מערכת היחסים הזוגית. האם מותר לשער שהיא סופגת את הנקמה הזו, העונש הזה, משום שמדובר בחשבון מר עם בני הזוג, אלו שמקבלים את הפרבילגיה להגיע בשמונה בערב מהעבודה, במקרה הטוב, לשחק שעה עם הפעוט, ולצאת אבא חדש ומשקיען.  הפורקן היצרי הזה, האוכל, הוא הפתרון לעניות המעמד הנמוך והבינוני, שלא לוקחות בייביסיטר נוספת כדי לצאת למכון כושר ולפרוק את זה שם, כי אז את בעצם אמא בשלט רחוק.

התת מודע הזה אומר, אני לא יכולה להיות יותר משני אנשים, עובדת מסורה ואמא שאפתנית. מערכות רבות מידי משלמות את המחיר הזה, כי לא מדובר רק באיך בן הזוג שלך רואה אותך, ושלי דווקא סובלני בצורה מעוררת השתאות להתעללות האקורדיאונית שלי בגופי. מדובר בהתייחסות שלך למיניות של עצמך.

אם הולכים אחורה ומעלים באוב את אימותינו והסבתות שלנו, מגלים דור שמן יותר, ברוב המקרים. מעניין, כי לפחות במשפחה שלי מדובר בנשים שלא עבדו, או עבדו מעט במסגרת המשק המשפחתי. גם שם מדובר בתסכולים, מסוג אחר. אין דרך מושלמת.

עוד
פוסטים