כותבת מוחקת

Date

נראה לי שנקלעתי לדרך ללא מוצא בבלוג הזה. דברים רבים אני רוצה לומר, אבל הקהל המדומיין גודע אותם.

העיניים הקוראות שאין לי יכולת להביט בהן בחזרה דרך הטקסט מבעיתות אותי.

הקוראים השקטים הם הארסיים ביותר. הם לוקחים את מחשבותיהם עלי שנוצרות בעקבות הטקסט שלי לעצמם, ואין לי שום דרך לבוא ולומר להם, נא. זה לא מה שחשבתם בכלל.

האם לזה קוראים סירוס כתיבה? כנראה.

ועוד מפחיד מזה, העיניים שפעם ראיתי, שהוצאתי מהחדר הפנימי שלי, והן ממשיכות לראות אותי, כשזה לא הדדי בכלל.

 

זה החדר שלי בצורה מסוימת, וכולם יכולים להיכנס פנימה, הבלוג הזה אינטימי מידי.

עוד
פוסטים