חזרת פתאום, אני עוד בבית

Date

שוב באת לבקר אותי בחלומות ובעֵרוּת. שבוע שלם שאתה מסתנן כמו מחבל במהלך היממה הדואבת, ואפילו דקה היא מעל למנת הרעל שאני מרשה לעצמי.

אני מנסה לסלק אותך, מנסה עדינות, מנסה כוח וגסות, ובמקום ללכת אתה רק משלים נוכחות. חיונית עד רמת מרקם העור הבהיר והלא חלק שלך, צפיפות השיער הכהה, אופי המבט ביום ההוא.

הם ופרטים אחרים צפים  לפנות בוקר ותוקפים אותי באמצע היום. פיסות זיכרון נושרות לי במיטה ובתודעה כשאני נאבקת לסלק את החלום, לנעול את שערי הטראומה שצריך לסמם מחדש אחרי כל השנים האלו.

הדילרים שלי רבים, אבל אתה עיקש מהם.

 

עוד
פוסטים