אני לא וולווט

Date

בפעם הראשונה נשאלתי על זה במסעדה איטלקית. פגשתי ידיד עיתונאי שלא ראיתי שנים רבות, ומקץ הסמול טוק ההכרחי הוא שלף את השאלה שהפתיעה אותי לחלוטין, ומאז המשיכה לרדוף אחריי בעקשנות: "תגידי, נכון שאת וולווט אנדרגראונד? יש שמועות עקשניות כאלה".

בהתחלה זה הצחיק אותי. אמרתי לו שזה מופרך לחלוטין, ולמה יש מישהו שחושב ככה? הוא היה נבוך וטען ששמע את השמועה מכמה אנשים, שהתעקשו שהם יודעים שמדובר בי, ושאחת מהן, חברה מן העבר, טענה שהיא זוכרת שאני אוהבת את הלהקה הזו.

יש עדיין אנשים שזוכרים שהשם הזה היה שייך ללהקה אגדית, נכון?

 

עוד פאם פאטאל

אחר כך זה הגיע מבכיר בעבודה, ועוד כמה קולגות במשרד, ששאלו אותי בקנטוּר משועשע, "איך זה להיות וולווט?". עניתי שאני לא יודעת, וכמו אצל השואל הראשון, הרגשתי שהם לא לגמרי מאמינים לי. שהם ממשיכים לקרוץ, לתחקר, ולנסות לתפוס אותי בפינה, מבויישת. "תגיד", שאלתי את הבכיר שמפעיל אותי, "למה נראה לך שיש לי זמן לכתוב כל כך הרבה מילים כשבקושי את הטור אני מספיקה לכתוב כאן?".

הוא הודה שיש בזה משהו, וגם מלמל שאת הידיעות שהבלוגרית הזו מביאה שם אין סיכוי שיחלצו ממני, אני כבר מזמן לא בעסקי החשיפות והרכילות התקשורתית. ולכמה ימים דאגתי שבכיר אחר יחשוד בי קצת, ואחר כך הבנתי שהוא מכיר אותי טוב מידי. שש וחצי שנים. המון.

 

 

 

 

חשבתי שהדפתי את חזית השמועות המופרכת הזו, ואכן היו כמה שבועות של שקט, פתאום הכל החל לגעוש שוב. טלפון שקיבלתי השבוע מכתב ICE שהתעקש שהוא פשוט יודע, יודע ממקורות, שאני הכותבת של וולווט אנדרגראונד. "אבל גם היא כתבה שהיא אמא", הוא אמר כשהסברתי לו שקצב הפרסומים שלה לא ממש אפשרי בתנאי החיים שלי, התעקש "ואומרים שאת כותבת את זה עם עוד שני אנשים".

לרגע טסה במוחי המחשבה המשועשעת והנאסטית מעט: "אולי תעבדי על כולם ותגידי שזו את?". אבל גניבת קרדיטים זה משהו שלא הייתי עושה גם תמורת ריגושים גדולים מזה.

והיום, אחד הידידים הקרובים לי בעבודה התקשר אלי נסער, "תודי כבר שזו את! זו חייבת להיות את! כולם אומרים את זה".

אני עדיין לא יודעת איך לקחת את זה. מחמאה על שמייחסים לי פעלתנות ומסתוריות פאטאלית כזו, או קללה ארורה. כי צל רכילאות שדבוק לי לחולצה ולא עוזב, למרות שאני עזבתי לפני עשר שנים, ואחד הדברים שממש לא מעסיקים אותי זה מה קורה במסדרונות העיתונות, ובחיי עיתונאים. אני אפילו בקושי נכנסת לבלוג הזה.  נשבעת ביקר לי מכל. אפילו שהחוש האסתטי שלי גרוע אף יותר משלה.

 

 

עוד
פוסטים