היד שלו מצביעה מערך, הלב עם חרות

Date

בהמשך לרשימה היפה של רוני, על פוליטיקה בבית, אני דווקא רוצה להיזכר רגע או שניים בבית שבו גדלתי חלק מהזמן, בית הוריי.

אני בת מושב בעברי, והורי הצביעו כל השנים למערך. כן, המערך, לפני שהפך לעבודה. פעם אחת, ב77 אימי הצביעה לבגין, קצת מתוך התרסה נגד אבי, המושב המחניק ואנשיו שעבדו בשביל המערך, וקצת משום שהיא רומנטיקנית גדולה, ונסחפה אחרי התקווה החדשה.

זוכרת עד היום איך אבי כעס עליה, היו מריבות כה קשות ומרות שפחדתי שיתגרשו. זוכרת את הזלזול המקטין והאדנותי שלו כלפי מצביעי הליכוד. הוא אולי לא אמר צ'חצ'חים כמו דודו טופש בשעתו (לא טעות הגהה), אבל הוא אמר דברים גרועים מזה, שאני קצת נבוכה להסגיר כאן.

אבל רק לפני כמה שנים התחלתי להכיר באידיאולוגיה האמיתית של אבא שלי, ובאמונותיו הפוליטיות. היד מצביעה אמת, הראש והלב כנראה עם חרות. החופש לשנוא בסאב טקסט.

עשרות שנים הוא עובד איתם יום יום באדמה. זורעים, חורשים, מגדלים, מנכשים עשבים שוטים. וכל שנה אני שומעת אותו יותר פסימי, ויותר מפחיד בדעותיו. לא פעם הוא הצליח להחדיר בי את החרדה הזו, המפעפעת, שמא יקום יום אחד איש מהם ויממש את הפנטזיות השחורות של אבא שלי, יוציא לפועל את האמירות המכלילות, המקוממות, הגזעניות שלו, "אסור להפנות להם את הגב, הם מחכים לזה", הוא אמר, איש המערך, שהגדיר את עצמו איש של שלום, "אני לא כמוך, אני מכיר ערבים כמו את כף היד שלי, את אלו שאומרים את האמת, לא את מה שאת רוצה לשמוע", טפטף לי במהלך כל חיי את התמצית הרעילה של החרדה הקמאית מפני ערבים. חרדה שחלחלה לחלומות שלי בנערותי, אבל גם לתודעה המבוגרת שלי, ולקח לי באמת הרבה שנים להבין את ההשפעה המזיקה וההרסנית הזו. כי היד שהצביעה מרץ (ומחר תצביע לפרץ), הייתה מחוברת לנפש שקודם כל פחדה מהם, על אף הויכוחים המרים שהיו ועודם בינינו. איך אפשר לא, כשכל החיים הוא מזין אותי בדמותו של הערבי בעיניים שלו, תמיד זומם, ערמומי, ותמיד מחכה בפינה ליום שבו יוכל לחמוס ולהרוג אותנו. "הם בעצמם אומרים שלא רוצים שלום, שלעולם לא יוותרו על השיבה ורוצים את הכל, לא יוותרו על שום שטח", הוא מצטדק ומגבה את עצמו במה שלא אוכל לסתור. הוא עובד איתם הרי, בשבילו, איתם זה הם.

 הוא עדיין מכנה אותי "לא מחוברת למציאות", "קיצונית", ומבטיח לי שהמציאות תטפח על פני. אני עוד מנסה לעקור את הדמויות האלו שהוא שתל בתוכי, וזו לא עבודה קלה בכלל.

 

עוד
פוסטים