גברת כהן נכנסת לבורסה

Date

נכון שאתם קוראים שוב את הכותרת וחושבים, "מה לזותי ולזה?".

אז גם אני. אבל זו עובדת החיים שלי לאחרונה, קוראים לי ר' ואני מכורה למסחר בניירות ערך.

אני, שמתמטיקה ופיננסים רחוקים ממני כרחוק השלום בין ישראל לאיראן, שהמורה למתמטיקה בכיתה יוד שהעניק לה שיעורים פרטיים פיטר אותה, מרוב ייאוש. הוא נאנח ואמר, "עזבי, את לעולם לא תתפסי את זה". ואת נושא ניהול הכספים שלי במהלך חיי הבוגרים אפשר לכנות במילה אחת : "קטסטרופה".

 

זה התחיל באוקטובר אשתקד, השתחרר לי איזה חיסכון שחסכו לי בעבודה, אני הרי אף פעם לא חוסכת, זה נגד הטבע שלי, לחיות כאן ועכשיו, או יותר נכון לקנות כאן ועכשיו. בהתחלה התייחסתי בחיל ורעדה ליתרה החלומית, גם אחרי מחיקת שליש שלה לכיסוי המינוס, לא יתרה שתרגש את צבי זיו כמובן, אפילו לא שליש משכורת חודשית שלו, אבל בשבילי זה היה עניין של פעם בחיים,

בהתחלה שמתי את הכסף בשתי קרנות מחורבנות, אחת של מטבע חוץ ואחת של אג"ח. חשבתי שאני חייבת לנהוג באופן סולידי ומחושב, שיקול דעת ר', "אחרת תאבדי הכל כמו שאת רגילה" לחש לי קול הרציונאל. אבל בפנים געש הרעב. הקרנות דשדשו ואחרי חודש מכרתי אותן, הבאזז על הבורסה היה חזק ומסעיר מידי, ובתור קוראת  "דה מרקר" נלהבת לא יכולתי להמנע מלהיחשף למידע המגרה, על הגיאות המסחררת ורווית הריגושים. המלצות של ברוקרים, גיבורי השעה, ניתוחי מגמות, תחרויות וירטואליות בתיקי השקעות, דה מרקר יותר מכל עיתונות כלכלית אחרת מציב את המסחר בשוק ההון כתרבות, יותר נכון כבידור, כבילוי סקסי לבורגנים שרואים במשקיעים המוצלחים אייקונים, מושאי הערצה, לא פחות.

בראשית השקעתי בטבע, החברה שהפכה למודל עבור הישראלים, רואים בה תעודת ביטוח פיננסית בתחום המסוכן הזה. "שמעתי שהכי בטוח להחזיק טבע", אמרו לי כאלו ששמים את הכסף בפק"מ, 4 אחוז לשנה ובנק מרוצה עד הגג מהתמימים הנוספים שלכד ברשתו. ביטחון זה חשוב, אבל טבע שבאותה תקופה אמנם עלתה, כבר ירדה בשלושת החודשים האחרונים בחמישה אחוזים. זה דווקא נחמד שגם המודלים הסולידיים יכולים להתערער, אפילו להתרסק. אין חוקים.

לאט לאט התחלתי לסחור על בסיס יומי. נשאבתי לצריכה אובססיבית של אתרי בורסה ולפורומים שעוסקים בשוק ההון , הייתי שם על תקן אטרקציה שכן מספר המשתתפות שם בודד עד מאוד, ושועלי המסחר עדיין מתייחסים לנשים בתחום בפטרוניות שקופה. אבל את משלימה עם זה כי את רוצה טיפים, וחלק מהטיפים הם כסף, לא מעט כסף, אבל חלק מהם הם מלכודת טראגית.

כמה מהחברות שעברו בתיק שלי, בחודשים האחרונים, דלק, דלק נדל"ן, אלרוב נדל"ן, נייס, אפריקה ישראל, אורכית, וזו רק רשימה חלקית. המסחר שלי מתאפיין באובססיביות, חוסר סבלנות, ותנודות בין אופוריה לדכדוך, מסחר בבורסה הוא מראה לאישיות.

היו לי כמה "סיבובים" (ז'רגון משקיעים) חביבים, וכמה נושאי מפח נפש. אחרי כמה חודשים, גם המסחר האינטנסיבי לא הספיק לי, והתחלתי לשלוח ידי באופציות – התחום הכי תנודתי, מסוכן ומסעיר. קשה לומר שאני נועזת במיוחד, זו עוד הפתעה שגיליתי על עצמי. אני משקיעה באופציה סכום שמרני של חמשת אלפים שקלים לכל היותר, אם היא מתחילה לרדת אני בורחת, אם היא עולה אני מסתפקת בעשרה-עשרים אחוז ויוצאת, כדי לא להתרסק.

 

קמהדע. 200 אחוז בשלושה חודשים. לאמיצים (לא אני) בלבד.

יצרתי קשרים עם אנשים ששונים ממני מהותית בגיל, בתחומי התעניינות, בנטיות. אנשים שלעולם לא הייתי מתקשרת איתם באופן אחר ובאמת אין לנו כמעט שום נושא שיחה למעט השקעות.

חלק מהסוחרים המנוסים האלו, עושים באופציות רווחים דמיוניים, מעוררי השתאות וקינאה הם מדווחים על הרווחים האלו בכאילו נונשלנטיות בפורומים, ועל ההפסדים מספרים פחות, כי לאופציות האלו יש נטיה לרדת בדיוק באותם שיעורים, אם לא יותר. ולכסף להימחק.

אפשר לחלק את סוחרי האינטרנט לשני דפוסים סטריאוטיפים עיקריים: המקצוענים, אלו שבקיאים בניתוחי חברות מאזנים, שווי שוק, מכפיל הון, מתחרים, וסיכויים. חלקם מומחים בניתוחים טכניים, והם לא סוחרים של "מכות". ההשקעה במניות אצלם היא השקעה בחברות עצמן, אלו שהם מאמינים בהם, והיא לטווח ארוך, הם מממשים את הטענה של עיתוני הכלכלה שמדובר בחיסכון הכי טוב בתחום הפיננסי.

האנשים האלו מתייחסים אלי ולשכמותי כ"כסף טיפש". לפעמים הם צודקים.

 

ויש את אנשי האלטרנטיב, סוחרי האופציות ומניות השימור, אנשים יותר צעירים בדרך כלל, שחיים מנסיקה לצלילה. הם פחות מתעניינים בניתוחים האלו, הם "תופסי גלים". לחלק מהם הגלים גורפים רווחים אסטרונומים, לחלק גורמים הפסדים שהיו גורמים לאנשים רגילים דיכאון כבד. אני נזהרת מהדיכאון הזה כמו משריפה, לכן אני אדם של גלים קטנים קטנים, מגלים על עצמך לא מעט דברים מפתיעים, במסחר בבורסה. לפעמים היא ממש מראה לאישיות. כי כשאני מרוויחה קצת, הלכי הרוח שלי קהים ואופוריים, ריקים ממחשבות קודרות או מאתגרות בכלל, ממוקדים ומכנייים כמו רובוט בשאלה: למכור? לקנות? וכשאני מפסידה, אני קצת מדוכדכת, ושואלת אם אפשר לנצח את האישיות, המזל, והרקע בכלל.

אחד הנושאים המטרידים ביותר עבור סוחרי הבורסה הקטנים היה האפשרות שפרץ יהיה שר האוצר. אני הצבעתי לו, כפי שאמרתי פה בעבר, כי מה זה שווה להרוויח כמה שקלים בבורסה, כשלהורים שלי אין פנסיה?

נו, אתם בטח חושבים עכשיו,  כמה היא תטריח עד שתספר אם הרוויחה וכמה. התשובה האמיתית היא שאני לא יודעת . עוד לא ישבתי לשקלל את זה, הרווחים המשניים  שעליהם כתבתי חזקים מידי כרגע, ואולי התשובה קצת מפחידה.

 

עוד
פוסטים