ההנקה מנתקת את ההקשר מהשדיים

Date

אני עומדת בחדר האמבטיה, אחרי עוד הנקה מכאיבה ומורחת את השמאלי שלי במשחה דביקה בשם "רפאל", מעסה אותו, ומתפללת שהכאב יעבור. העיסוי מכני ואין בו שמץ מהחום האירוטי של מגע באיבר ארוגני כל כך, או שהיה לפחות כזה. זה כמו לטפל בחפץ, לווין שהתנתק מהגוף שלי מאז שנולדה התינוקת, ואיבד כל משמעות שהייתה לו בעבר. האם תחזור המשמעות ההיא אי פעם?
אם יש סמל בוטה לכך שהמיניות מופקעת מהאמהות, זו ההנקה. התינוקת שואבת את איבר היניקה בערך 16-20 פעם ביום, בין אם לצורך תזונתה והישרדותה, ובין אם לצורך נחמה. לבריאות מותק, רק תחזירי לי אותם מתישהו.

זה לקח לי כמה ימים להתייחס לאיבר הזה כאילו היה זר לגופי, פטמות מלאכותיות שהושתלו עליו ואינן באות במגע עם החושים שלי, למעט כשהיא גורמת לי כאב. "הפכת לתחנת חליבה" הוא התלוצץ, ומדקרות קהות ננעצו באגו הנשי שלי. ומי שיגיד לידי את המילה עטינים אני פשוט אחבוט בו.

התחלת השאיבה במכונה חשמלית מעצימה את הדימויים האינסטרומנטליים שיושבים לי על השדיים עכשיו. השאיבה נועדה כביכול לשחרר את האם מעול הההנקה האינסופית לפי דרישה, ולאפשר לה לתכנן טוב יותר את עיסוקיה ולתת לה זמן משלה. למעשה מדובר בשעבוד נוסף, לא רק טכני, גם שעבוד של הקונטקסט בו אני ואחרים מתייחסים לאיבר הזה עכשיו.
עד לא מזמן התייחסתי להנקה בפומבי כאקט פולשני וולגרי. למעשה אני עדיין רואה אותו בערך כך, אם השדיים חשופים לעין כל, אבל נאלצת לחטוא בכך פה ושם בבתי קפה או בתור לרופא,. בהתחלה רכשתי סינר בשילב, מין סמרטוט גועלי בצבע תכלת (היה גם בורוד כמובן), ואז גיליתי שמדובר בעינוי, משום שאין דרך לראות אם התינוקת תופסת נכון את החלק שהיא צריכה לתפוס, והמאבק נעשה מתסכל יותר מבדרך כלל. עברתי לחיתול שמונח על הכתף, הנמכת הגוף בכיסא כדי להסתיר את העסק מתחת לשולחן בית הקפה, ופרצופים מתגוננים מול אלו שיושבים בסמוך. חלקם נגעלים מזה, והם קצת צודקים, פלא שאני מפתחת טינה כלפי האביזרים האלו שהפכו השדיים שלי??

וזה מתפשט לעוד תחומים. הבן הגדול שלומד ששדיים של אישה שווה אוכל של מישהי, ופעם גם שלו למשך זמן קצר, איך זה ייתפס בתודעה המבוגרת שלו?
והדימוי הגופני לא נעצר רק בשד. לאישה המניקה באופן מלא קשה מאוד לשמור על שגרת טיפוח בסיסית, והיא גם עייפה יותר מאלו שמאכילות בבקבוק. יש אמת מסוימת בהכללה שנשים מיניקות מוזנחות יותר מאלו שמבקבקות.
בסוף היום אני מייחלת לחזיה טובה עם ברזלים, ויבשה.

עוד
פוסטים