צנצנת מיונז מרוסקת על הרצפה

Date

תינוקת אחת שצורחת וצורחת כאילו יש לה ריאות של דוב גריזלי, אחרי שרבצה על הפטמה במשך כל הבוקר עם כמה הפסקות קלות של כמה דקות, ושאבה, ושאבה, ושאבה, ושאבה, ושאבה.. מפעל ההזנה שלה שמתחננת לאכול, רק לאכול טוסט עם טונה, כמה דקות, בחייך, גם לי מגיע. בנשמה יש אלף סימני קריאה. דקה ועשר שניות הפרוסה בפנים, לעיסות גדולות ובהולות, שלא אחנק, מי יטפל בה עד הערב. דוחפת את המיונז בחזרה למקרר, אלו מתקלקלים מהר, והוא כאילו מסרב וקופץ לי בחזרה החוצה, על הרצפה, ומתנפץ. תוך שניה כף הרגל שלי מתמלאת דם. אבל אני מרימה אותה. הרעב עדיין בועט.

זו, גבירותיי, מהות התקופה הראשונה

וכן, זה עובר, אני יודעת

עוד
פוסטים