חוטים פרומים של מציאות

Date

העייפות, העייפות פורמת את חוטי המציאות, אלו שמחזיקים את התמונה, אלו שמחברים את ההקשרים שלה.

לכן לא מזדמן לי לעדכן כאן, אבל עבודה זו עבודה וכתבתי שני טורים לynet שרציתי לקשר אליהם.

 

1. הכותרת לא מוצלחת : אני לא ממליצה לעשות ילדים למי שלא חפץ בכך כמובן. אני ממש סולדת מהמיסיונריות המאוסה הזו. כשהייתי אם לילד אחד, היו כאלו שבלי שום בושה הפצירו בי וגערו בי שאני חייבת כבר להביא לו אח/ות. כשהשבתי להם שאין בדעתי לעשות זאת, כך חשבתי במשך כמה שנים, הם היו נרגזים, המומים, וביקרו אותי קשות. "אין כמו אחים", הם אמרו. במקרה הפרטי שלי, אחי ואחותי אינם דוגמה להרמוניה בין אחים. וגם אני לא.

כתבתי את הפוסט הזה לכל האידיוטים שכותבים בטוקבקים "תגידי ריקי, מישהו הכריח אותך לעשות ילדים?", להם, וגם בגלל שבאותו שבוע אמר לי ידידי הטוב אסף, שאני כל הזמן כותבת על הרע, ונראה כאילו אין טוב בכל התמונה הזו. זה זעזע אותי ודכדך אותי.

בבקשה אל תגידו שאני מיתממת, כן, אני יודעת שאני מעבירה את הקורא חוויה מורכבת (אביבה, נמנעתי 😉 בתיאורים הדרמטיים, ובדגשים שאני בוחרת לשים במקומות הקשים. אבל מדהים ומטריד אותי לדעת שיש כאלו שלא מבינים שמתחת לכל זה יש דווקא איזו שאיפה לשלמות בהורות שלי, שהיא הפצע, היא הגורם שמייסר אותי כל כך.

 

2. הטור הזה הוא על ניסים, אבל אחרי שכתבתי אותו, חשבתי שיש עוד המון כאלו שיכולתי לכתוב, אולי יותר מעניינים. זה העניין עם דד ליין.

 

3. יותר מ8000 איש ראו את התינוקת הרוקדת שלי. הטוקבקים מגוונים, חלקם מתרגשים ממנה, חלקם נוזפים בי על הווליום. הנה, הצדקנים בטוקבקים זה לא רק בישראל.

 

4. המלצת קריאה: שמיים אחרים, קובץ סיפורים של חוליו קורטאסר. אני מאוד אוהבת את הסופר הנפלא הזה, וכאן נעשתה עבודת עריכה של סיפוריו החזקים ביותר, כמו הבית התפוס, חיות טרף ועוד כאלו שלא הופיעו. משובח.

עוד
פוסטים