לחזור הביתה למטבח

Date

פורסם בynet, היום.

 

בזמן האחרון יש להרבה חברות ואימהות שאני בקושי מכירה חלום אחד משותף: לפרוש מעבודתן ולהתמסר לגידול הילדים בבית. כן, לא משנה כמה הן עבדו כדי להגיע למעמד שיש להן בשוק העבודה ובקריירה, החלום הכי מתוק שלהן הוא לחכות לפעוטות באחת pm עם ארוחת צהריים חמה ומזינה שהן הפיקו, עדיף ממוצרים על טהרת האורגני.

מדובר בהגשמה העצמית של התקופה, כך הן טוענות, במאווים אימהיים מהקרביים ולא חלילה בייאוש גדול מהסדר החדש שנכפה עליהן מאז הפכו לאמהות, כלומר, שלוש משרות לפחות על גבן (עם "עזרה" מהבעל במקרה הטוב).

הבחירה שלהן

לא, אני דווקא לא מדברת על אמהות-אדמה משכונת הניו אייג' שמאמינות בהנקה עד גיל בית ספר / לינה משותפת / ועיקרון רצף שתכליתו להשבית את חייה הנבדלים וחיי המין בפרט של האם. כבודן הטוטאלי במקומן מונח, אבל נראה שהורים מיינסטרים ובמיוחד אימהות, רואים באופנה הזו צו דידקטי אופנתי לגידול ילדים עכשיו, ואימהות בעיקר.

הן מדברות איתי בלהט על כך שמדובר בפמיניזם צרוף משום שפמיניזם מהותו בחירה, וזו הבחירה שלהן, להקדיש את חייהן לעומר / נעה / יונתן או נופר. לנצל את היכולות האינטלקטואליות שלהן ליצירה בגואש ודבק עם הגאונים הקטנים ולהאזנה למוזיקה קלאסית מאתגרת או לטיולים בפינות חי. אמהוּת בסגנון שנות החמישים, רק עם פסיליטיז וטלוויזיה, כמובן.

כמו הרבה דברים משונים, גם את האופנה החדשה הזו ייבאנו מאמריקה. התופעה שנקראת Stay at home mom מתארת נשות קריירה שיצאו זמנית מהמרוץ והתמסרו לגידול הילדים, בשל אידיאלים חינוכיים והוריים, והיא מיוחסת כמובן רק לבעלי המעמד הבינוני גבוה. אגב, שם יש גם מונח שנקרא Stay at home dad, אבל אפילו מנסחי הערך בויקיפדיה האמריקאית מודים שזו סיטואציה הרבה יותר נדירה.

עוד הם מספרים בויקי שבעבר נקרא התפקיד הזה, domestic engineer אבל הוא יצא מהאופנה משום שהפך לבעל משמעות נלעגת ואירונית. זאת משום שהאידיאה של הקרייריסטית שמוותרת על משרתה אינה לשרת את בעלה ולטפל היטב בבית בהכרח, אלו הם אפקטים נלווים לג'וב העיקרי שלה – גידול וטיפוח הילדים.
זה לא מפתיע. בערך האנציקלופדי שהובא מתואר כי המגמה נוצרה מתגובת נגד לפמיניזם בצורתו הקלאסית – שוויון בתא המשפחתי. השמרנים, כך נכתב, מאמינים כי צורת חיים זו אינה מביאה אושר לבני המשפחה.

שקר מוסכם

זה קונספירטיבי, אבל מתבקש לשאול האם יש קשר בין האידיאולוגיה הזו לאג'נדה שמנחה את המידע הפופולארי להורים בעשור האחרון. כלומר, כתבות בעיתונות, ספרים מרכזיים, ובעיקר מומחים ומחקרים, שבהן קו מגמתי המטיף להורים לבלות זמן רב יותר עם ילדיהם, ולהשקיע בהם השקעה שאינה רק חומרית כי אם רגשית ואינטלקטואלית.

אבל הפנייה לשני ההורים היא כמובן שקר מוסכם, משום שהסדר החברתי הישן ממשיך להתקיים. האם ברובם המוחץ של המקרים היא זו שתוותר על משרתה ותתמסר לתפקיד התובעני, ולו רק משום שכלכלית זה הסידור היותר הגיוני.

קשה לי להבין איך אמהות שוב נופלות ברשת הזו, במקום לדרוש ולחתור לשינוי חברתי עמוק בחלוקת העבודה המגדרית בבית, ושל שינוי תפיסה בשוק העבודה שלנו. אני תוהה אם להאמין לאמהות האלו שרואות כייעוד עליון בילוי של 24 שעות עם הפעוטות, כי בחדרי חדרים רבות מהן מודות שגם הרבה פחות מזה יכול להיות משעמם נורא.
אני חושדת בהן שהעול המפרך והלא צודק שרבץ על כתפיהן, כמו שכתבתי, שלוש משרות לפחות, הוא זה שדוחף אותן בחזרה הביתה, מובסות ונגזלות. מובסות כי לא עמדו בדרך חיים נוגשת ומייסרת, ונגזלות כי כוחות גדולים מהן הצליחו שוב לטרפד את הכוח הפוטנציאלי שלהן, כוח שעדיין חסר במרכזי הכובד של החברה הישראלית, ואת הדעה העצמאית שלהן.

תופעה מטרידה

כמובן, לא את כל הנשים מעניינת השפעה וכוח, ואפילו קריירה הפכה למושג שיש לו מטען שלילי, כי בינינו, הרבה נשים פשוט רוצות עבודה שמפרנסת טוב. והנה השורה התחתונה. אובדן ההשתכרות העצמאית של אמהות בעידן בו שיעורי הגירושין מרקיעי עקומות בסטטיסטיקה היא תופעה מטרידה, שגם היא מזכירה צללים מהעולם הישן ההוא שבו אמהות חנקו את התסכול שלהן ונשארו בנישואים כי החברה מנעה מהן דרך לקיים את עצמן.

ועכשיו הן עצמן משבשות את העצמאות הכלכלית הזו, כי בטלוויזיה ובעיתונים אומרים להן שילדים מושקעים זה ילדים שאמא נשארת איתם בבית לפחות כמה שנים, ובעיקר כי אמא כל כך מותשת, שהיא מוכנה לשכוח מהמהפכה הפמיניסטית ההיא. לעזאזל מהפכה, איזה כיף לישון צהריים.

עוד
פוסטים