מה הוא חושב עלי

Date

אחר הצהרים מצאתי את הדימוי שחיפשתי ליום הזה. בני הבכור ביקש לעזור לי לבשל לאחותו את התפ"א, ולהאכיל אותה. אני תמיד מעדיפה לבשל לבד, אבל לא בשביל זה הגענו הנה, נכון? הוא לקח כיסא וקירב אותו לשיש שעליו הכיריים, והשליך את הבולבוסים למים הרותחים. ואז כשניסיתי לזוז משם גיליתי ששולי מכנסי הבית שלי נתפסו מתחת לרגל הכיסא כשהניח אותו ואני נעולה שם, לא יכולה ללכת ממנו, אלא אם כן הוא יעזוב את הכיסא בעצמו. היה זה רגע אחד סמלי וחמוץ בשבילי.

אנשים רבים מידי עושים ילדים כדי לא להיות לבד בעת בלוֹתם, ואז כשבלותם נוחתת עליהם, הם רוצים יותר מכל דבר אחר להיות קצת לבד.

בכל מיני קצוות של היומיים האחרונים, התפקעו בתוך הורידים נפצים של רוע, מרוב דחיסות וצפיפות בבית, עם כל האנשים שחיים איתי. וקשה כל כך לחיות איתי אני יודעעעעעעעעת.

כי אני אחת שנובחת אם לא נותנים לה חלונות של בדידות, ומקום להניח בו את המילים המפעפעות בתוך הראש, שלא יברחו לי, ומשאירה פצעי נשיכה אם חודרים לה לטריטוריה כשאי אפשר עכשיו. אבל עכשיו צריך, וצריך, ושוב צריך.

המים זורמים במטבח, הוא שוטף כלים. מה הוא חושב עלי?

עוד
פוסטים