געש בעורקים

Date

שבע בבוקר, בני הבית מתעוררים סופית. המבוגרים בעל כורחם כמובן, היו ארבע כאלו הלילה. אצל הילד הגדול יש געש של סופת טורנדו, "רוצה לצאת עכשיו, רוצה לעשות משהו מעניין, בוא נצא עם האופניים" וכך, כל עשר דקות או פחות שוב. ושוב. תיכף תצא המפלצת.

 

אני מזהה את התזזית, את חוסר המנוחה שזורם בעורקים, כמו זרם חשמלי שמבקש לצאת מהעור, להתפרק. יש רגעים שאני מזהה סוס משתולל בועט בתוכו. ואצלי הדם שט לאט, לאט כל כך בצינורות.

אני מרחמת עליו ועלינו.

עוד מעט, עוד מעט, אני מבקשת, וסופרת את דקות החסד.

הורים וילדים, התנגשות של צרכים, מזג וכוח.

 

 

עוד
פוסטים