בתוך הצינורות של גבריאל בלחסן. הטינופת של הנפש

Date

גבריאל בלחסן הוא אחד האמנים התובעניים שיש במוזיקה הישראלית. הביוגרפיה הקשה שלו מכתיבה את ההתייחסות אליו, ועד שהגעתי להופעה שלו בירושלים, שלשום, ידעתי שהוא מניצולי אלג'יר, וניצול פרטי של מערכת בריאות הנפש. לפני כשנתיים ראיתי אותו מבצע את "בתוך הצינורות" בבארבי, ונכלאתי בכישוף השחור עמוק שלו. אבל לא צרכתי אותו מאז, מערכת ההגנות שלי לא אישרה כניסה לחומר הקשה הזה.

יש כמה סיבות טובות למה מעולם לא ניסיתי אף סוג של סם. שום כלום, לא חשיש, לא מריחואנה, לא גראס. קודם כל, אני קונטרול פריק, כמובן. לאבד שליטה זה לוקסוס שאני לא מאפשרת לעצמי, אף פעם, בשום נסיבות (אני יודעת על מה אתם חושבים, לא תודה).
עוד אחת נוגעת לזה שבגיל 17 גרתי למשך כמה שבועות עם בת משפחה שהייתה פשוט נרקומנית. לשמחת כולם, היא נגמלה, אבל המראות שראיתי שם נחקקו לי בתודעה בתור אימה אמיתית.

יש במוזיקה של בלחסן, בחלקה לפחות, משהו שנוגע בטינופת של התת מודע. שמשחרר את החלקים הכי לא פוטוגניים בנפש, והוא כזה. הוא עולה לבמה עם גופיה וג'ינס לא אופנתיים בעליל, הוא מעשן, שותה וודקה, הוא ממלמל, צועק, הוא זועם, הוא קורא טקסטים קשים, יומן חיים כאוטיים מגוש כאב חשוף ופעור.
במצבי הנוכחי בחיים, זה לא היה קל להתנגש באמת של גבריאל. החיים העטופים, המוגנים, הבורגנים, זה משהו שהוא יורק עליו, לדעתי, ומוסיף עוד כמה הפרשות. בחלקה הראשון של ההופעה הזו הייתי מסויגת. הגעתי עם חברה ועוד זוג חברים שלה. החברה של החברה שלי הייתה אכסטטית לגמרי ממנו עוד לפני שהחלה ההופעה, ואני התבוננתי בה, לא הבנתי את זה. בהתחלה הייתי מסויגת ממנו, העישון, האלכוהול, ההתפרקות הטוטאלית כל כך. הכל כל כך חשוף, בלי מרחק. שיר אחרי שיר, זה חלחל פנימה. יש לבלחסן אמירה מנומקת משלו שלא נותנת לך מנוחה, מקועקעת פנימה, ומשאירה אותך, בלי ההגנות המוכרות, בלי הנחמות הקבועות, בלי קפוצ'ינו, בלי בגדים במבצע מהקניון, בלי רעיון חדש בעבודה שירים אותך מהקרקעית האפורה הזו, בלי הסחות דעת. זו השורה התחתונה, הטינופת של הנפש.
אין נחמה, אין.

זו הייתה הופעה מצויינת מבחינה מוזיקלית. הנגנים ניגנו היטב, הסאונד היה מעולה, וגבריאל סיים אותה על הרצפה, תרתי משמע. בסוף ההופעה, אחרי ההדרן עם השיר המוחץ "כדורי הרגעה בדבש", ממוסמרת לכיסא, נסערת עד קצות העצבים, תוהה מה לעזאזל זה היה, ויותר מהכל, מטולטלת כמו שאפילו בשב"כ עוד לא למדו, רצתי לקנות את שני הדיסקים שלו בחוץ: "השנים היפות של גבריאל" ו"בשדות". הנה אחד השירים היפים שלו מתוך "בשדות", "העוקד, הנעקד, והמזבח" שבהופעה בוצע באופן יותר מכוסח ומלוכלך. אין עוד אחד כזה.

 

עוד
פוסטים