נופש עם ילדים. אוקסימורון?

Date

חזרנו אמש מיומיים וחצי בצפון, ב"שפת הנחל" שבניר דויד, עמק בית שאן. אני באובדרדפט מטורף של אנרגיות, יש למישהו הלוואה? או כמו שאמרה לי השכנה "אחרי חופש עם ילדים צריך חופש מהחופש".

 

קודם כל, על הבחירה במקום הכי חם בארץ באוגוסט מגיעות לי שתי סטירות לחי, אם לא יותר. אבל גם ככה אני מוכה, אז אפשר לוותר על זה.

היה נחמד, הילדים נהנו, אבל כל שנה אני עושה טעות מסוימת בבחירת מקום לחופשה, בעיתוי ובקונספט. כל שנה אני שוכחת שאני לא טיפוס של טבע וסיורי נוף, או אטרקציות שאחריהן אני מתפללת לכך שאשוב לאיתני, כי אני חוזרת עיי חורבות. בי נשבעתי, החופשים הבאים לבד או בזוגות. ובלי אקסטרים (כלומר לא לצאת ליותר מ500 מטר מהמלון).

א. העיר בצדק שבכל פינה יש שלטי חוצות על "נופש מפנק, ספא וטיפולי גוף". אני שמשתעממת מטיפולי ספא משוועת עכשיו לשכב תחת ידיים מעסות ומוזיקת ליוויתנים, הגעתי לרוק בוטום של הכוחות ביממה האחרונה. עכשיו אני מבינה איך התעשייה הזו כל כך משגשגת כאן בקרב בורגנים כמונו.

 

אני שואלת את עצמי אם גם בדור הבא ההורים יעבדו במשרה מלאה פלוס פלוס אצל הילדים שלהם, בהעשרה, פנאי, הפעלות ויצירה. לא שאני מקטרת חלילה, שמחתי לראות את הילדים נהנים. עכשיו שמישהו יזרוק לי חבל להתאושש.

 

אוגוסט. אני לא כותבת כבר כמה שבועות. כל מה שיש לי בראש זה טוּוּווּ ארוך של שביתה. אפס דימויים, אפס פואטיקה. הישרדות בחיי כבשן. כאן מסתיימים שידורינו, חכו לסתיו או לאוויר קריר.

עוד
פוסטים