לייף סטייל יום כיפור

Date

ערב יום כיפור בשכונה שבה החיים שלי נוסעים. הרחוב המקביל שבקצהו כיכר מזמזם עדיין את המיית הילדים שמסרבים ליפול מהאופניים, וללכת לישון כמו שמגיע להורים שלהם. בבת אחת נוהרים החוצה מבית הכנסת עשרות אנשים, ואפשר להבחין שהכיפור הזה הוא לבן. כמו במסורת, כמו בילדות שהתרחשה במקום רחוק מיליוני מילים וחוויות מכאן. ואין שום דבר אנושי שמחבר בין החיים אז ועכשיו, מלבד הזיכרון הדוהה.

הגברים צועדים מתוך היכל התפילה בלבן מותגי, אולי ארמאני, או guess, פה ושם אפילו דולצ'ה גבאנה. הם זחוחים למראה, התפילה בבית הכנסת היטיבה איתם, ועכשיו הם מתפנים לשיחות חולין: "רגע, וואן בד רוּם זה שני חדרים, נכון?".שענטז של החיים הטובים ומסורת ישראל. סליחות על הג'יפים שחונים על מדרכות כל השבוע, וכולם מדברים על תפילת כל נדרי "איזה מדהים היה הרב".

לצידם, נערות אליאנס המרשרשות את מחלצותיהן בעליצות של ערב נשף סוף שנה, ואיזה בדים, טקסטורות וטעם טוב הן מפגינות הערב. שמלות סטרפלס קצרצרות וענוגות, גזורות היטב על עלומים דקים. הן נשענות על מכוניות חונות, משוחחות על הדברים שהן אמורות לשוחח עליהן, ותיכף יפציע פה דילן על האופנוע שלו ויקח אותן לאן שעיניים הנוצצות שלהן רוצות להגיע.

דור אחד מעליהן – האמהות הצעירות, דיזל סקיני ג'ינס, עגלות של בוגאבו, זהו אושר, והוא ניכר בכל תנועת גוף שלהן. "השנה היינו בפיורדים!".

האוויר רוחש אלימות מעוצבת ויפה.

על שפת הכביש אני רואה אותה, עובדת זרה, פיליפינית. לידה ילד כבן עשר, נשען על אופניו, מותש. היא מתבוננת סביבה, בקהל הזה, עיניה סמיכות. הילד אומר לה משהו שלא הצלחתי לשמוע .

עוד
פוסטים