לב קרוע, ג'ון לנון ומשפחה שהייתה

Date

Watching the wheels של לנון הוא אחד השירים האהובים עלי בעולם. שיר שתמיד כשהוא מגיח, גורם לי לפשוט את ההגנות שניכסתי לעצמי במהלך השנים, ולהידקר במקומות שכבר לא חשבתי שקיימים.

המילים תמיד מזכירות לי צד אחר שלי; המשאלה לבהות, לקבל מהחיים אישור לעזוב את העגלה שנוסעת ואין עצור, לפחות לזמן מסוים, לעצור את המירוץ. בדרך כלל המשאלה הזו מודחקת, היא יותר מידי מתקשרת לי לדיכאון סמוי או גלוי, ולמפסידנות. מי רוצה להיות מקושר לזה? אבל פה ושם אני גונבת זמן, נכנסת הביתה, מחשיכה את האורות ואת תביעות החיים לעשות משהו, ומזדחלת מתחת לשמיכות אמיתיות או מטאפוריות. ואז אני לא עושה כלום, אפילו לא מתחברת.

רק עכשיו צפיתי בקליפ של השיר הזה, אוסף קטעי וידיאו משפחתיים של לנון עם בנו, שון . התמונות האלו תולשות חלקים מליבי . מדממות מאושר משפחתי שהיה שם. אבהות עם החלקים הכובשים שלה, הסנטימטליות הזו דוקרת אותי בכל פינה בגוף, ומציפה געגועים.

 

עוד
פוסטים