Love is possible

Date

אתמול אחר הצהריים דרסתי חתול רחוב. נסעתי ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, דיברתי עם אסף בטלפון הנייד בדיבורית, והחתול האפור, קטום הזנב והאוזניים חצה את הכביש לפניי, הוא כבר עבר את המכונית ואז משום מה החליט לחזור אחורה ולהיכנס בין הגלגלים הקדמיים שלי. הרגשתי אותם מכים בו, ועצרתי מיד, מזל שלא נכנסו בי מאחור. אחרי ההלם עצרתי בצד, בחור אחד שהלך שם עם שני כלבים ענקיים רץ אלי ואמר "את דרסת חתול, את יודעת"? הבטתי בו והוא נראה לי מוכר, אבל הייתי מוצפת בהלה ולא הצלחתי להיזכר מאיפה. "שלום לך", הוא אמר, "עבדנו ביחד". הלכנו במהירות לפינה בה החתול המסכן היה שרוע, ניסינו לתפוס וטרינר או את העירייה, אף אחד לא ענה, החתול פרכס עד שגווע. שתי קומות מעל צעקה השכנה שנסלק אותו.

הבחור שעבד איתי הביט בי כל הזמן במבט מאשים, משקף לי את המחשבות הבוערות שלי על דורסנות ואטימות.

כמה הן כרוכות יחד. בסוף ויתרתי והלכתי משם, משאירה גופה.

 

מאוחר יותר, הכתובת הייתה על הקיר בעיר Love is possible .

 

הערב

בצהריים פגשתי את ד' בבית הקפה הקבוע שלנו בלינקולן. אחרי השיחה המצויינת כרגיל, נהגנו בעולם אפור וגשום לאוזן השלישית, שכבר שכחתי שהיא פתוחה בשעות מבורכות כאלו. בדרך בועז כהן ב88 משמיע את picture center. ד' היא אחת החברות המסעירות שהיו לי בחיים, תמיד היא יודעת לשלוף את האשה הזו שיושבת בעליית הגג של ראשי, ולא מעזה לצאת ביום יום, ותמיד היא מלמדת אותי לאהוב אותה. ואז בועז השמיע את Black Heart של קלקסיקו. המגבים היכו בחוזקה בחלון והחיים היו יפים מאוד.

עוד
פוסטים