ג'קו אייזנברג. פגישה טעונה

Date

זה שחי איתי טוען שיש לי נקודה רגישה לג'קו אייזנברג. בתקופת כוכבותו צפינו יחד במסע שלו עד הזכיה, והוא תמיד שועשע מכך שאני מסמסת במרץ לטובתו, אך הודה ש"יש לו את זה".

בפיאסקו הנודע בשם "המשתמט", אותה מהומה תקשורתית צבועה, ובעקבותיה צחנה טוקבקיסטית מחרידה, כתבתי פוסט ששיקף את דעתי אז, ובבית השמעתי פה ושם דאגה לגורלו באותם ימים. גם אז האיש שחי היה משועשע. הוא קצת יותר ציני ממני, כנראה.

הפגישה איתו היום בצהריים, בנסיבות של פורום בYNET, הייתה מאוחרת מידי לנקודה הרגישה. בזמנו, לא אהבתי את ההתנצלויות הכפייתיות שלו, שאף זכו לחיקוי ב"ארץ נהדרת". אבל בזיכרון עדיין טמונים לו בחסד כמה רגעים מוזיקליים מרגשים – "פתאום נפלתי, חזק לאדמה", הוא שר ב"הייתי בגן עדן", שיר של שרית חדד (זמרת שאני מתעבת), שג'קו הפך למסטרפיס קטן. וכמובן שיר הגמר "מאבד אותך", שבו לקח שיר זניח והפך להמנון רוק סיאטלי בסגנונו.

כשהוא נכנס למשרד, שמתי לו לכך שהוא דק גוו באופן מבהיל מעט. הייתם אומרים, רוקר, נו. הייתי אומרת, שמא נבדוק אם יש בעיה? שאלתי אותו אם הוא אנורקסית, הוא נעלב. הוא לא הכחיש שהוא פשוט לא אוהב לאכול. אבל זה פרט זניח. הפורום התנהל במתכונת סינון מוקדם של שאלות, על מנת לחסוך ממנו חוויה מזהמת ומשפילה. אבל במנגנון הניהול שבו עבדתי ראו גם את השאלות שלא פורסמו, והיו מאות רבות. חלקן מטונפות בשפה שלהן, ובאלימות שלהן.

אייזנבר שמר על קור רוח בתחילה, מידי פעם סינן משהו כעוס מתחת לשפה. הוא הסכים לענות לשאלה אחת באשר לפרשה ההיא, אבל כשביקשתי לספק את סקרנות השואלת לגבי השנה שעבר, ומה למד על עצמו ועל הישראלים, הוא סירב לשתף פעולה. הוא אמר שזה לא מעניין אותו . בהמשך התפתח ויכוח סוער, הטחתי בו שאם החליט להיות רוקר, הוא לא יכול לשחק אותה פלאקט, והוא חייב לספק אמירות משמעותיות ומעניינות יותר מקומוניקטים.

אני לא אצטט את הדברים שאמר, זה לא נראה לי אתי, הוא לא התכוון שהם יופיעו במקום כלשהו, אבל את הרושם שלי מותר לי לכתוב, לטעמי. ג'קו אמר שם כמה דברים טעונים מאוד, על היחס שלו לחברה, לחוקי המשחק, לסביבה התרבותית שהוא פועל בה. אבל בפועל, הוא משחק את המשחק, ומגיש לקהל בובה מאולצת כשהוא מדבר. האיש הזה שרוי בטראומה. בלי שום ספק. נוסף לביישנות הטבעית שלו, לכך שהוא עצור, הוא נראה כלוא בתוך סד מענה של שיקולים שיווקיים, של כוויה רצינית, ושל נאיביות שנפגמה. זה די מצער.
כשהזכרתי לו שרמי פורטיס, אמן שהוא אוהב, אמר דברים גרועים בהרבה על החברה הזו, ושרד, ושהוא צריך לומר את מה שהוא מאמין בו, הוא אמר "אז לא היו טוקבקים". לא נראה לי שגם היום פורטיס דופק חשבון לטוקבקים. אייזנברג הוציא אלבום ראשון לעולם, שיר אחד שמעתי מתוכו "נשארתי נורמאלי", והוא לא רע. יש לי חשד שהוא אוהב את סינרגיה, המאוסים, ולכן אני לא בטוחה שאני לקוחה פוטנציאלית שלו, אבל לגבי "נשארתי נורמאלי", הלוואי שהיה כותב שיר יותר אמיץ על התקופה האיומה שהעבירה אותו מדורת ההבלים המקומית. אולי הוא היה צריך לשכור ככותב את רועי ארד.

 

ראיון וידיאו שלי עם ג'קו אייזנברג.

 

קישור לתשובות בפורום החי

עוד
פוסטים