"זה מתוך ידידות"

Date

צהריים בתל אביב, בית קפה עסוק. לקוח מבוגר, מבוגר מהסבא של הבן שלי לדעתי, נכנס לבית הקפה, ופונה למלצרית שאת שמה הוא יודע, וגם היא כבר עמדה על שמו, "בואי תציעי לי דברים טובים".

היא מתעכבת, הוא ניגש אליה, בלבביות גדולה מנשוא ומיותרת הוא שואל אותה לשלומה, מה נשמע, מה חדש, איך את? ואז, מול עיני הנדהמות, מתקרב אליה מהצד, מניח זרוע על כתפה, לכמה שניות. שפת הגוף שלה, הפנים שלה, שידרו שניה של מבוכה. הוא המשיך בשיחה הסחבקית, מה, הוא לקוח ותיק, הם ידידים קרובים, ואז בחר לו שולחן. כמה דקות אחר כך היא ניגשה ובעדינות העירה לו שמה שעשה לא מקובל, והיא מבקשת שלא יחזור על זה. הוא היה נבוך, אולי קצת האדים ואמר, מאה אחוז, תודה שהערת לי, "זה מתוך ידידות". הוא שב והתנצל, ניכר שהיה מבויש, ואז הסדר שב על כנו והוא הזמין את המנה שלו.

ברגעים כאלו אני רוצה לחיות בבריטניה, בסינגפור, בכל מקום שבו אנשים נולדו עם הקוד התרבותי שבו מעשה כזה הוא בלתי נתפס בגסותו.

עוד
פוסטים