מה, לבד את הולכת? (הג'ירפות והסטריטס)

Date

אנשים שאני מכירה מתפלאים על המנהג שלי לקנות כרטיס בודד ולהגיע להופעות מוזיקה בגפי.  אפשר להבין אותם, זה נתפס כבילוי חברתי וגם אני נהנית לשתף במהלך ההופעה ולשמוע, כמובן. מצד שני, יש פעמים שבהם אני נהנית מההתבוננות, ומהחופש לבוא וללכת מתי שמתחשק לי. בעיקר ללכת, כי אני לא מאחרת, אבל לפעמים בוחרת להסתלק לפני ההדרנים. לא אוהבת שקובעים לי מתי זה נגמר.

ההופעה הכי טובה שהייתי בה לבד הייתה של wilco בברצלונה, לפני שלוש שנים. במלון  הנמצא במרחק חצי שעת נסיעה חיכו לי בן הזוג ובני הפעוט, ואני מצאתי את עצמי אחרי ההופעה לבד, בלב אזור תעשיה חשוך ודי שומם, מחכה בלב הולם חרדה למונית, שבסוף בסוף הגיעה. בהופעה הזו מאוד  חסרה לי חברה, אחרי הכל זו הייתה פנטזיה שהתגשמה באופן לא ייאמן. הופעת חיים. אל תספרו לאף אחד שחיכיתי אחר כך לפגוש את האלילים, שזה לא קרה, ושמאוחר יותר ראיתי באינטרנט שאם הייתי פחות פחדנית ומחכה עוד כמה דקות, הייתי צופה בהם יוצאים לקהל, להצטלם. אני גרופית, אלא מה.

 

שנתיים קודם לכן מצאתי את עצמי דוהרת במונית לאחד האזורים הלא סימפטיים בלונדון, להופעה של Tortois  . גם שם הייתי לבד מתוך אילוץ. חברתי הטובה שגרה בלונדון היא אם גרושה, ולא התעניינה במיוחד במוזיקה הזו. החזרה הייתה לא סימפטית באופן צפוי, אבל שרדתי. זה קצת מצחיק שאישה חרדתית למדי כמוני מוצאת את עצמה בסיטואציות כאלו. אבל בתל אביב, בהאנגר, זה הרי ליד הבית, ומקסימום אפשר לפגוש אי אלו מכרים/ידידות עבר ולהעביר רשמים על המתרחש.

בחצי הראשון של הופעת הג'ירפות/הסטריטס, הסתובבתי חמוצה כלקוחה נרגנת במסעדה לא מספקת. מעדן ארוכות הצוואר לא בא לי טוב על הלשון, אם להשתמש בעגה של כהנא. מובן ששוב נשבעתי שהופעות בהאנגר לעולם לא עוד, אבל אחר כך קצת שיניתי את דעתי, בהופעה שאחריה.

אבל לג'ירפות ההאנגר עושה עוול. לפני שנה ראיתי אותם בבארבי, שוב לבד, באחת ההופעות הכי מחשמלות ואכסטטיות שזכיתי לראות. טקס מסעיר. מוזיקה חדה ומופלאה. ההאנגר הציג אותם כלהקה שעשתה זאת פעם אחת יותר מידי, ואת כהנא כמי שהפך טיפה זחוח מידי, ועושה שימוש יתר ברפליקות שלו. אין ספק, המונוגמיה מסוכנת, כפי שהוא שר בסינגל החדש והמאכזב לטעמי. הנקודה החלשה ביותר בהופעה היא שהייתה דלה באנרגיות, עד שהגיעו "הדג נחש", האורחים והחיו קצת את העסק. ברי סחרוף, שעלה עוד לפניהם, היה טעות ליהוק קשה, אין לזמר האדיר הזה מה לעשות איתם, כימיה בעייתית מאוד, בחירת שירים תמוהה. סחרוף שר את "לכת" כפי שתראו בוידיאו הזה שצילמתי, (כמה שניות), והטונים הנמוכים הבסים של כהנא בשיר, לא הציגו את קולו בצורה טובה. השיר לא מתאים לו. הוא היה אמור לשיר את "יש לו בחורות כמו מים", אבל בסופו של דבר רק ליווה את כהנא בנגינה וקולות. בשביל זה להקפיץ אותו מהמיטה?

גם ביצוע של "בואי הביתה" בפי כהנא לא שיפר את דעתי על האיחוד. אין התאמה.


עם הדג נחש היה כאמור יותר טוב, האנרגיות שלהם וכל זה. ורק לקראת סוף ההופעה נרשמה אכסטזה קטנה, כשכהנא עבר בקהל, כהרגלו בשיר "רמי מואשם", שיר שמייצג רגע מסוים שכנראה עבר מזמן בחיי הלהקה, ועדיין הוא מבוצע בצורה דוקרת.

 

הערב השתנה לגמרי כשעלה לבמה מייק סקינר וכנופייתו מהסטריטס. אפילו על הסאונד המחפיר התגברה המוזיקה הנפלאה של הסטריטס, שפתחו עם רוב הלהיטים מהאלבום הראשון, הידוע כמבריק, פורץ דרך, ממציא ז'אנר משלו. בשבילי זה אלבום שסימן תקופה חדשה, אחרי פרידה מזעזעת, באוזניות כל הדרך חזרה מלונדון לישראל, אי שם בתחילת העשור הזה, הצלחתי להבחין מבעד מסכי הכאב שמדובר ביצירה גאונית, חד פעמית ששילבה בין סקא, רגאיי, ראפ וביטים אלקטרונים למשהו שקראו לו בשם חדש "גריים". סקינר זה הוא מספר סיפורים, ותמיד חיבבתי כאלו, מסול ויליאמס דרך תמר אייזנמן הישראלית למשל. שירה מדוברת. בהופעה שר איתו זמר שחור, MC ששכחתי את שמו, ואני מקווה שהרגישים חברתית יסלחו לי על זה. בכל מקרה, היא הייתה סוחפת, האנרגיות בקהל היו משהו שלא חוויתי כבר לא מעט שנים, והיה את הדבר הזה שמעיר אותך בסוף, ועושה אותך חרמנית, אופורית, ובודדה באופן אופטימי, כמו שהופעה טובה צריכה לעשות. דווקא את שיר הסיום לפני ההדרנים, הלהיט הגדול שלו Dry your eyes פחות סמפטתי בהופעה, הוא צריך פורמט אינטימי יותר. הנה Lets push things  forwerd שצילמתי.חבל שלא באתם.

הערה לקורא עידן א, קראתי שעזבת לפני הסטריטס. כמה משונה.

 

עוד
פוסטים