איך זה הגיע למצב הזה

Date

הדבר הראשון ששמתי לב אליו היו כפפות. עדינות, מקטיפה בצבע ארגמן. היא הסירה אותן. התיישבה, הוציאה ערימת טפסים ועט.

"השם הוא רבקה, נכון, שם הלידה".

כן, אבל ריקי הרבה שנים.

"בת 39, שני ילדים בני שש, ושנה וחצי, עוסקת ב?".

..,.

"אז תגידי, רבקה. איך זה הגיע למצב הזה".

תראי, את צריכה להבין.

"בכל זאת, אני רוצה שתתחילי מהתחלה. איך מגיעים למצב שבו בית שיש בו שני הורים בני דעת, משכילים, עובדים, מתפקדים סביר. איך זה מגיע למצב זה ביום חמישי בערב".

זה התחיל מזה שפיטרנו את העוזרת. היא חיפפה חזק לאחרונה, וגם קצת שיקרה. האמנו  שנעמוד בזה, שנוכל לנקות את הבית שלנו לבד, וכן… לא עמדנו בזה.

"מה זה שם מתחת לשולחן? אריזה ריקה של יוגורט? כמה ימים היא כאן?"

ניסינו, אבל הזמן היחיד שנותר הוא בערב, אחרי שהם נרדמים, ואז שנינו פשוט…נגמרים.

"האבק הזה, על הטלוויזיה, זה לא מפריע לילדים לראות"?

לא, באמת שלא. הם לא אומרים כלום, ובאמת רציתי לשים להם טלוויזיה ולנקות קצת, ואפילו הצלחתי להזיז פה ושם ולאסוף זבל,  אבל אז הגיע חבר, והכל התדרדר.

"אוי, אני לא מאמינה, מה זה בשקית הזו? חיתולים משומשים?"

די, את חייבת להאמין לי, בסוף השבוע, אנחנו נתגבר על זה, הבית יהיה…

"מיועד למגורי בני אדם?"

כן, כן, יש לי רק שש גיגיות כביסה לקפל, זה לא סיפור כזה.

היא קימטה את מצחה, גירדה בגבה באצבעה, בצער. האלטר אגו הסופנית שלי. היא חשבה על אמא, שוטפת רצפות בשתיים בלילה, כי לא רצתה להפסיד את היום, והבינה שכלום, אבל כלום לא יהיה אחרת בסוף.

אני מצטערת, היא החזירה את הטפסים למחברת, הכניסה לתיק וסגרה אותו בנקישה. את הטפסים האלו אני אצטרך להעביר למעלה. זה הגיע עד כאן.

 

 

עוד
פוסטים