המשביר לצרכן. החיפוש אחר העבר הנאיבי

Date

המשביר לצרכן, קודם כל השם. אני חושבת שמדינה שלמה צריכה להודות לבעלי הרשת על שהשכיל לא לשנות את השם של הכלבו הזה. למעשה, עליו לקבל אות כבוד של המחלקה לשימור העבר השפוי, כזה שעוד לא התקלקל בלעז, בגלובליזציה, מיתוג, במיזוג, בזרות. המשביר לצרכן, השם מחזיק בו אלף זיכרונות שאינם מרוססים בבושם כבד של קניוניות נובורישית, כזו שמסתירה את הלבנט המיוזע, שהתגית שלו היא "לא מגניב, וגם לא יהיה". כזו שמזכירה לי את אמא שלי וכל האמהות שניסו להיות לי, ואיתן, לקנות במשביר זה פינוק אולטימטיבי.

לכן נוכחותו של סניף המשבר לצרכן דווקא בקניון רמת אביב היא אירוניה. בתוך כל הג'יבריש הזה של רשתות כמו טופ שופ, דיזל, BEBE, הוא הערה בעברית של פעם. דווקא בגלל זה אני קונה בו מידי פעם.
נכון, גם הוא עבר מיתוג, שיפוץ, גיהוץ, אבל אי אפשר להוציא את המשביר הזה מהכלבו, מסתבר. את הסממנים הסוציאליסטים בהתנהלות, את הדודות עם האיפור המצחיק שמוכרות בו, את ה ק ו ל ק צ יה. הבגדים שלעולם לא יהיו אופנתיים, רק יתאמצו מאוד, וידברו בצבעי פסטל וגזרות רחבות אל עקרות הבית של האומה, "קחי אותי מכאן".

הבוקר ביקרתי שם שוב, כדי לרכוש כמה מגבות. אני מעדיפה את המשביר מכיתן/גולף היקרים והמתחזים למה שהם לא.
אחרי שאספתי שתיים גדולות עטפה אותי מוכרת מהסוג השכיח שם, ולא נתנה לי לזוז עד שהיא לא תצמיד קוד מחלקה לשלל. קוד צריך שיהיה. אחרי שקצת לחצתי, היא גילתה לי את המגבות השוות באמת, שהיו גם יותר זולות, ואחר כך ליוותה אותי באופן צמוד לקופה כדי שלא אתחרט, דאגה שאקבל את הנחת המותג, ובדרך שידלה אותי, כמו שהן תמיד עושות, לעשות כרטיס לקוח. (אני בד"כ מסרבת, שונאת את זה). שאלתי את עצמי אם היא גם תלווה אותי החוצה מהסניף, אבל היא כנראה לא הונחתה לכך בסדנאות השיווק שמעבירה הרשת. בפעם הקודמת שקניתי שם, חזיתי בהתכתשות מרוסנת בין שתי מוכרות על היוקרה שבציד המוצלח שלי (עמלות, כנראה).
עכשיו, כשהמגבות מתייבשות על הפרגוד המאולתר, אני חושבת על הפרגוד הפנימי, בין העבר שלי, שהעריץ את הצרכנות המזויפת, המתחזה, לבין ההווה, שמחפש את השיירים של חווית העבר, קניות שלא הנדסו יועצי מותג מתוחכמים, כשקניתי בלי לחפש קפיצה קטנה לחו"ל.

הערה: את שני השירים האחרונים הורדתי זמנית לשיפוצים, לא הייתי מרוצה מספיק.

עוד
פוסטים