כך נבראת קהוּת

Date

הילדים נרדמו מאוחר מאוד. בעשרה לעשר בלילה נכנעה התינוקת, והתאיינה לתוך שינה. הגדול כמה דקות קודם, אחרי ששכב ויילל דקות ארוכות, בתואנה למה אני צריך ללכת לישון.

 

היא ידעה שהשעה הזו, אותה משכו מעבר לשגרה, היא השעה המכריעה, זו שגזרה גורלות בזירת היא והוא, וגם בזירת היא לבד. שעה שבה כל רמץ של חיוניות גווע.

 

סלון מגובב עיתונים, בגדים לקיפול, כוסות להחזיר לכיור, צעצועים מבקשים משטוּר, צמא מבקש מיגור.

 

שניהם נוחתים על הספה הזו, שראתה הרבה פעם, איבריהם תובעים מזור, דחוף. היא מביאה שקית פיסטוק מלוח ובמבה, ודיאט קולה, נחמה דחופה בדרכה לשמש דלק לרגשות אשמה. הם לא מדברים, המילים נחות גם הן. האצבעות הכבויות לוחצות על השלט, 22. כוכב נולד.

 

היא חושבת, אנחנו בערוץ הזומבּי כאן. בארץ זו מיליוני בני אדם רוצים לנוח.

עוד
פוסטים