שבר

Date

כף רגל הימנית נשברה אתמול, בעקבות התחלקות לא זהירה ביציאה מהבית, בדרך לעבודה ועוד קודם לכיתה א' וגן חדש.

בהתחלה לא שיערתי את עוצמת הנזק, דידיתי תוך כאב עצום לכאן ושם, ואז הלכתי למוקד. גבס שנגמר מתחת לברך ובמפרצי האצבעות לופף עלי בידי רופא מקסים. זה יקח חודש להחלמה.

אירוניה, יש לה דרכים מופלאות להשתלב בפרוזה של החיים שלי, שלך ושל כולם. בתור אדם שאוהב סמליות לא יכולתי שלא להבין את המאורע הזה בדרך אחרת.

רק יום קודם הבנתי חד משמעית שדרך מסוימת שאני הולכת בה היא רעה בשבילי ומובילה אותי לכלום גדול. את השינוי אני מריחה כבר כמה חודשים, אבל לא ידעתי שהתרחשויות חיצוניות יחליטו בשבילי. ואיזה התרחשויות. 

אוגוסט והחופש הגדול, ומעבר הדירה סחטו אותי והחלישו בצורה  מדאיגה. הרגשתי שאם לא ייפול עלי חופש לבד, אני אקרוס. וזה קרה. אמנם באופן פחות רומנטי ונוח משהשתוקקתי אליו, אבל אין ספק, הכריחו אותי.

אני אשה שלא יודעת לעצור, רוגע זה משהו שלא קיים בהוויה שלי. בחודשים האחרונים היו לי משרות שמספיקות לשלושה אנשים, ולא הסכמתי להרפות מכלום, רציתי שהכל ייעשה, מיד, שהשולחן יהיה נקי, שלא יישארו לי חובות. והבמאי המופרע הזה כנראה קרא את הדמות אבל דרך דרמטית -ומכאיבה-  הוא בחר לו לכפות עלי כיבוי. שקט. האם זה שקט?

כמה דברים שאינם טובים לי מבקשים שאשלח אותם לחופשי. אני מתמהמהת על טקס הפרידה. "משהו בחיי הולך להשתנות", זה כל הזמן מתנגן לי בראש.

 

עוד
פוסטים