המשפחה והמחשב האישי

Date

קראתי השבוע מחקר שבו מתברר כי אחוז גבוה במיוחד של ילדים ובני נוער מעדיפים לתקשר עם הוריהם בSMS, מכל דרך אחרת. אני חושבת שמספיקה עובדה זו כדי להוכיח שאנחנו כבר בעתיד מדע-בדיוני שאף סופר לא ניבא בשנות ילדותי.
לא מזמן רכשנו עבור בני הבכור, בן שש וחצי, מחשב משלו שמונח בחדרו. בעצם, מה מונח, דולק 24/7. אני תוהה זו תחילתה של דרך חתחתים שתוביל בסוף לכך שנהיה חלק מהסטטיסטיקה הזו. מאז גילה את משחקי המחשב באתר הזה, הוא מבלה הרבה – לא רוצה לבדוק כמה – הרבה שעות מול המסך. השבוע למשל ביקר אצלו חבר. פעם הייתי צריכה להפעיל, לשחק איתם, להציע אטרקציות. בשלוש השעות שהם היו יחד הם הסכימו להיות רק במחשב או לראות טום וג'רי בטלוויזיה.

אני זוכרת שרק לפני שנה, ביקרתי חברה בביתה, בנה בן השמונה היה צמוד למסך, וכשיצאנו החוצה היה לו נינטנדו. היא אמרה שהוא כל הזמן מול מסך, וגם היא, והם מדברים בערך שעה ביום. כמה צדקני מצידי – אז זה העביר בי צמרמורת. והיום המציאות צוחקת לי בפרצוף, "אבל מה הצביעות הזו, גם את כל הזמן במחשב", אומר לי בן הזוג. אתם יודעים שהוא צודק.

אבל אני מונה בחרדה את הזמן ההולך ואוזל שבו אנחנו באמת ביחד, בלי מסכים, בלי הסחות דעת. לא מזמן אמרה לי דנה ספקטור, שהיא מתה על אלו שזורקים את הטלוויזיה מהבית, בגלל הילדים, כאילו מודים שהם לא מסוגלים לשים גבולות לצפייה בעצמם. אני לפעמים מפנטזת על ניתוק הכבל, אבל אלוהים יודע שאני לא רוצה להיות אמא-מפלצת כזו, שמי רוצה לשחק איתה בפאזלים כשהיא מתנהגת ככה.
"את במחשב כי את נחה בו", אמרה לי פעם האקס שרינקית שלי. ובאמת מאז שאני אמא, המחשב שינה קצת את הפונקציונאליות שלו בחיי. זה לא רק מקום לתקשר, ללמוד, לדעת, זה גם האסקפיזם הבלעדי והעילאי מלבד שינה (ובינינו, כמה שינה אפשר לקבל כשאת אמא), התירוץ, האליבי, המסך שמסתיר את העובדה המעט נלוזה שזה לפעמים פשוט זמן זבל, אם לתרגם בחופשיות מאמריקאית.

מעניין אם גם הילד נח מהדבק המשפחתי במחשב, שם חוצצים בינינו, מגביל את נוכחותו במחיצתנו. מתנתק, כמוני. אני יודעת, אתם חושבים עכשיו, מה היא בוכה, היא כבר חמש שנים בוכה לנו כאן שצפוף לה, שתגיד תודה. אני חושבת שאף פעם לא יכבה הסרט ההוא בראשי, שמי יודע כיצד ומתי נכנס, אמא שלווה ונינוחה אופה איתם עוגיות חמאה, ילד משחק בפליימוביל, מצייר ובונה מגדלים, ובסוף הערב סיפור, תמיד סיפור.
אז אולי אם יש למחשב תפקיד אצל הורים בדור הזה, הוא תפקיד כפול, בריחה ואשמה. חוסר האונים הולך ביחד.

עוד
פוסטים