בעלי תותח, מה איתַך?

Date

 

 

בפורום אמהות שהייתי פעילה בו עד לפני כמה חודשים, נערך בימים האחרונים משאל אנונימי: איך בעלך במיטה, והאם הוא הכי טוב שהיה לך.

לצורך המענה יצרו זהות ג'נרית שכל משתתפת יכולה להתכסות בה ולענות, מבלי להיחשף אפילו בכינוי הקבוע שלה.

נושא טוב, מציצני, מזמין וידויים מעניינים. אבל מסתבר שרוב העונות הצהירו, כאמור תחת זהות עלומה, שהבעל הוא הטוב ביותר שהיה להן במיטה, ואפילו זיכו אותו בתארים כגון: "הוא ממש מחונן בתחום", ותיארו איך הוא מכיר אותן ואת גופן, והן לא היו מחליפות אותו בעד שום "בולבול אחר" – ציטוט של אחת המשתתפות.

מאז, השסתום כנראה נפרץ, הסכר התמוטט, ובימים האחרונים הוא כולל כל מיני וידויים מיניים קצת יותר מעניינים, ותסלחו לי שאני לא נותנת קישור, כי יש שם כמה טרוליות חרוצות וארסיות במיוחד.

 

חיי המין של זוגות נשואים הם טאבו שנוהגים להריץ עליו בדיחות מרירות/עצובות, כמו שמישהי כתבה בדיון מאוחר יותר, "הסקס החודשי".

מפליא ומעציב אותי שגם תחת מעטה הזהות העלומה, רובן של המשיבות למשאל מציגות  – לטעמי – מעין סצינה קומית אבסורדית מ"עקרות בית נואשות".  הפסאדה של חיים מושלמים, גם בתחום שידוע כרוצח נישואים כמעט ראשי.  אני שואלת את עצמי אם בינן לבין עצמן הן משיבות בכנות רבה יותר, או נכנסות לעומק הדברים, או קוראות טקסטים כמו "חלון פנורמי", הדגול, שסיימתי לאחרונה, של ריצ'רד ייטס, או כמובן, "חיי נישואים" של דוד פוגל. או אפילו, תולדות הרעיה, הפמיניסטי של מרלין יאלום.

נכון, זה די מתנשא להכליל כך, ולהאשים שכולן משקרות, אירונית, זו גם הסיבה שאני לא בפורום, הקונפליקט הקבוע ביני לבין המשתתפות עסק בהטחה שלי על זיוף ושקר בהצגת האמהות, ולהן היו טענות שאני עושה להן עוול בכך, כנראה שגם זה נכון. ובהחלט סביר להניח שלחלק מהנשים שענו יש חיי מין – אפילו טובים, ברור שיתרון הזמן והאינטימיות עושה את שלו כפי שכתבו חלקן.

אבל השאלות על מה עושה ההורות לחיי המין, כיצד היא פוגעת בהם, ולא רק  ברובד השטחי של היעדר שינה ושחיקת המין בגלל השגרה, נותרו מחוץ לדיון שם וחבל מאוד. הנושא של איך והאם אפשר להיות אמא ויצור מיני וההתנגשות בין שתי הזהויות העסיקו אין סוף כותבות ונשות מקצוע. האם הוא כל כך צורב?

 

אני לא יודעת אם פורום כזה הוא באמת מראה חברתית מייצגת, מדובר בכמה עשרות כותבות, חתך דומה לשלי, וכמה אלפי קוראים.

אני חושבת שהייתי משיבה בכנות, רק תחת התחפושת של הזהות העלומה. אבל הספר שאני כותבת עוסק בנושא הזה לא מעט. פתאום אני חושבת שאפילו עם חברות אני מדברת בצמצום על הנושא הזה. או כמעט בכלל לא, וגם הן לא מספרות הרבה, מלבד אחת שכותבת על זה חלקית בעיתון.

 

אחד המשפטים היפים שקראתי לאחרונה, בבלוג של נעמי בן אמוץ, בקפה דה מרקר, הוא "עשו אהבה, לא זוגיות". במשפט אחד אפשר לגלם את כל העצב.

 

 

 

 

עוד
פוסטים