בגלגול הבא אני רוצה להיות סוזאן וגה

Date

הרבה שנים ניהלתי יחסים אמביוולנטיים עם המשוררת והזמרת הזו, סוזאן וגה. תבינו, זמרות צועקות, אפילו צורחות,  ביטאו את הכאבים שלי וסיפקו קתרזיס יצרי וממכר בכל השנים האלו. מקייט בוש, דרך פי.ג'יי הארווי, ביורק, קים דיל, ואפילו זו שלכדה את ליבי בשנים האחרונות –  צ'אן מרשל, הלא היא קאט פאוור, כולן יודעות לזעוק. ומצד השני של המתרס יש את הזמרות הלוחשות, מימי מLOW, וזו מקאובוי ג'אנקיז ששכחתי את שמה.

 

וגה היא מהסינגר/סונגרייטר המובהקות של שנות השמונים/תשעים, וקשה לראות בה סטארית, אם כבר היא בדיוק ההפך, הסיפור שלה מנוגד לסיפורי תהילה אינסטנט, והמורכבות של הסיפורים הקצרים שהיא מספרת בשירה שלה, האינטלקטואליות שלה, הופכים אותה לאמנית שתוקפת את התדרים האינטימיים ביותר בנשמה. בעצם, מה לווגה ולמושג תוקפת, עוטפת, יותר נכון.

  Solitude stands in the doorway
And I'm struck once again by her black silhouette
By her long cool stare and her silence
I suddenly remember each time we've met

 

בימים האחרונים קשה לי מאוד לשמוע מוזיקה, במיוחד מוזיקה אלימה ונוקשה. הרבה מאוד שנים נהגתי לומר שאני רוצה להיוולד מחדש כפיג'יי הארווי, זמרת נערצת, אשה שהעוצמה האישיותית והנשית שלה תמיד ריתקו אותי, וגם לה קרה משהו באלבום האחרון, והיא ניגנה על תווים אחרים.


And the words tightening
The words are tightening
Around my throat
(Pj, Dear Darkness from white chalk album)

אבל עכשיו, המצע הרך של וגה, אבל לא רך מתחנף, לא בידורי, לא רייטינגי, הוא כדור שיכוך חרדה עבורי. ההקשר שאני עושה פה קצת מוזר, אבל הרבה מאלו שמוצאים בימים האלו יותר מידי פלדה וזוועה, יכולים לקבל מוגה קצת נחמה, לא כי הסיפורים שלה אופטימיים, אלא כי דרך ההתבוננות המהורהרת שלה, המינוריות וההשלמה,  הם צד של שפיות, וגם כי בשירה שלה יש כל כך הרבה יופי, ויופי יש לו דרך ערמומית להביס צער.

 

 

והנה בהופעה GYPSY – היא מספרת פה שזה השיר הראשון שכתבה, על רומן חמוץ מתוק שהיה לה במחנה קיץ שבו לימדה נערים ונערות לרקוד דיסקו. מאוד שווה להקליק.  והנה עוד רשימה יפה של נועה רובין על וגה,באתר נרג'.

עוד
פוסטים