מדורת השבט לא דעכה

Date

פייסבוק, וורדפרס, טוויטר –  מיושן, אבל אני מתגעגעת לפורום שגורם לי לפתוח את האינטרנט שלי בבוקר. פורומים, קבוצות דיון, קפאו בזמן המקוון אי שם לפני חמש שנים. הבשורה האחרונה המשמעותית בעולם הפורומים, לפחות בזירה המקומית, הייתה הכרטיסים האישיים, הפרופילים של המשתמשים, שנועדו ליצור זהות מקוונת למשתמש, ולדרג אותו בסולם ההיררכיה בעולם אינטרנטי אנונימי ומרובה תוכן בעייתי. משם, הזינוק לעולם הרשתות החברתיות וזהות אמיתית, ידוע ונדוש.

הסיבות לניוונן של הקהילות, קבוצות הדיון הישנות,  נעוצות בחסרונות האנונימיות, ובכך שקל מאוד לזרוע הרס וחורבן בקבוצת דיון, בוודאי בישראל, ומה שמתקבל בטוקבקים כרע הכרחי בתירוץ של חופש ביטוי, הוא מה שמכלה את הדבק הקהילתי והסולידריות – יסוד הכרחי להישרדותה של כל קבוצה. סיבות נוספות הן בריכוז הפורומים באתרי התוכן ב"גטאות", והיעדר סימביוזה עם התוכן המערכתי, וכן היעדר פתרון טכנולוגי ראוי לשימור תוכן מועדף בקהילה.

ובכל זאת, לגולשים יש צרכים מגוונים בשימוש בקהילות, והצרכים לא ייעלמו. הבלוגים מהווים תחליף חלקי להווי הקהילתי המוכר מחיי פורום; בלוג הוא במה שברור בה של מי המיקרופון הראשי, ובכוחו לכרות את הדיון, אישיותו שמשפיעה על הדיון לא תמיד תורמת לחופש הקהילתי לזרום לכיוונים שלא יהיו נוחים לבעלים, או off topic. כלומר, נושא הפורום הוא בדרך כלל רק עמוד השדרה של הקהילה, והדינמיקה שלה נקבעת מפרמטרים מגוונים, גיל המשתתפים, הסביבה התכנית שבה נמצאת הקהילה, יעילות השיטור בה וכן הלאה.

ומה עם התחליפים? אי אפשר לקרוא לקבוצות בFacebook קהילה, לפחות כזו שמנהלת שיחה, הקבוצה היא במה של הצהרות, והמבנה שלה לא מעודד שיחה קבוצתית, גם בגלל היעדר שרשור, וגם   כי המסיבה האמיתית נמצאת בעמודי הפרופיל.

עולמות של תפוז
עולמות של תפוז

הדרך למנף מחדש את החוויה הקהילתית בקבוצות הדיון טמונה בכמה מישורים:

אמצעי אכיפה וענישה כלפי מי שגורם נזק בהפרת הכללים – טכנולוגים ואנושיים.

היררכיה של ספריות מידע זמינות מתוך תוכן הגולשים המצטבר בקהילה. ניסיון עדכני כזה יש בHit של תפוז, אבל לצערי, מגלישה באתר, הוא לא מממש את הפוטנציאל, התוכן שעולה לא ראוי ולא ממוקם בקטגוריות האב שקבע האתר,  וחבל.

פילטרים שמסננים עבור הגולש תוכן שרלבנטי לו מתוך הדיונים, תצוגה אישי.

התממשקות לפרופילי הגולש ברשתות החברתיות השונות, ולבלוגים שלו וגם בסלולאר. מה שנעשה עד היום באופן לא מספק.

ומלבד התכונות הטכנולוגיות, העולם הקהילתי חייב להקיף את זירת החיים של הגולש במיקרו. חלוקת קטגוריות כלליות כבר לא רלבנטיות בעולם של תוכן גולשים כל כך מפולח. לכן אני אוהבת אתרים קהילתיים שמחזירים את המושג קהילה למקור שלו, להגדרה האופליינית אפילו, כמו myhood שמציע לגולשים להקים קבוצות לפי מיקום גיאוגרפי, ולחפש גולשים בטווח אזור המגורים שלהם  לצרכי היום יום שלהם . איתור מוקדי עניין נישתיים וצרכים שיניעו גולשים להתאגד תחת כותרת, צריכה לחשוב על עולמם שמחוץ לרשת, ולקלוע לשם. פורום סריגה כבר יש, גם חמותי ואני, אבל יש שלל קהילות ברשת שעדיין לא מצאו את הבית שלהם, שבו יאתרו את שותפיהם לצורך/עניין/תשוקה. שילוב של תכונות שמפיחות חמימות ואתוס משותף, ויעילות טכנולוגית תניע מחדש את המוצר הזה. לכו על זה .

המלצת קריאה נוספת: "מי שולט בקהילות וירטואליות", של חוקרת הרש, ד"ר קרין ברזילי נהון.

עוד
פוסטים