תראו לי ת'כסף

Date

איך תדעו שהכסף, הזמן והמשאבים שאתם משקיעים בפעילות ברשת חברתית נמצאים בידיים הנכונות? מאמר מצויין פרסם היום ירדן לוינסקי, מה"קולקטיב" על הפסיכולוגיה של הצלחה ברשתות חברתיות ובו הוא נוגע בחלק מהגורמים שמניעים פעילות אפקטיבית כזו.

אני מסכימה עם כל הטיעונים והמסקנות, במיוחד עם הפותח, "מרבית האנשים מתקשים לתפוס את הערכים והתמורה שאנחנו יכולים לקבל מהרשתות החברתיות והמקצועיות שלנו", ורוצה לקחת את זה לכיוון הפוליטי-ארגוני-עסקי.

כותב לוינסקי שלא מעט פועלים ברשת החברתית לתקופת זמן מוגבלת ולמטרה ספציפית. לאחרונה רואים הרבה אישים פוליטים פעילים ברשתות חברתיות, על מנת לקדם את מפלגתם לקראת הבחירות. הגולשים מתייחסים לכך בחשדנות ואף בציניות לעתים, מסיבות מובנות. הם חושבים שהקשר אינו קשר, החברות אינה חברות, היא אופורטוניזם פוליטי מהמדיה הישנה.

מפלגה או מועמד למפלגה שקונים את שירותיהם של אלו העוסקים בתחום שלי, ניהול נוכחות וכתיבת תכנים ברשתות חברתיות, ועושים זאת לזמן מוגבל, תוך מעורבות אישית מינימלית, יגלו כי הגולשים ישיבו להם באותה מטבע מנוכרת. אם הם יגישו את הפוסטים שלהם בצורת נאום, כתוב כהודעה לציבור, אם לא יחשפו בו שום פן אישי, ואם הם יתנדפו מיד אחרי הבחירות מהבלוג ושאר אמצעי ההפצה שלהם, בסיבוב הבא שבו יצטרכו להפיץ את תעמולתם, הקהל יזכור זאת ויהיה חשדן יותר, תמיד יש בסביבה Google. אני לא לגמרי אובייקטיבית, אבל ח"כ מיכאל איתן שאיתו עבדתי עד הפריימריז לליכוד, מקפיד להמשיך לעדכן את הקוראים שלו ב"דה מרקר קפה", ולענות לגולשים. גם ניצן הורוביץ עושה רושם של אדם שמבין את המדיה הזו, עונה לגולשים, מעדכן, ועונה גם למבקריו בזירה.

גם יחסי הגומלין שעליהם מדבר לוינסקי במאמר חשובים מאוד לניהול המותג בזירה החברתית. כן, אין צורך שאישיות פוליטית שמתייחסת לחברי כנסת ערבים באופן גזעני, תענה לפוסטים של מגיביו העוסקים בנושאים רומנטים, אבל חשוב לפדבק את המשתתפים הקבועים התורמים לדיון, לתת להם הרגשה שההתעניינות הדדית, למרות הזמן הנדרש מהפעילות הזו.

בראש ובראשונה יש להתייחס למגיבים האלו, הקבועים וגם הזמניים כקהילה. על מנהל הפעילות/המותג לזהות את מובילי הדעה שבכוחם להסיט את הדיון למקומות חיובים ושליליים, ולנהל איתם דיאלוג גלוי וסמוי, כדי להשפיע עליהם לראות את הדברים מנקודת מבטו, ולחזק את עמדתו במקרה של קונפליקט. הם גם אלו שיפנו את תשומת ליבו להתרחשויות שהוא לא תמיד יהיה מודע אליהם, וגם לצרכים של הקהל שלו שעדיין לא חשב עליהם, קבוצת מיקוד אידיאלית. יש שיראו זאת כמניפולציה, אבל בעיניים פחות ציניות, מדובר במיומנות ניהול דינמיקה חברתית שהועתקה לכלי הרשת.

גלוי או סמוי?

התכתבות אימייל שהייתה לי היום עם אדם מתחום יחסי הציבור השאירה אותי מוטרדת. אני טענתי באופן כנראה נחרץ מידי, שניהול מסרים באופן סמוי תחת זהות בדויה ברשתות חברתיות ופורומים היא בדרך כלל בומרנג. הוא השיב לי ביובש שאני לא יודעת על מה אני מדברת. כאן נעוץ הפער בין מי שניהלה עד עכשיו פלטפורמות כאלו של שיחה, למי שמעביר בהם את מסריו, כנראה. מההסתכלות שלי בזירת הפורומים של YNET, בדה מרקר קפה, וברשת החברתית SHOX, גולשים מזהים מהר את הזיוף, ואת המניע, והזיהוי יוצר אנטגוניזם כלפי המותג. אני מודעת לכך שיש קמפיינים שלמים שמבוססים על הדרך הזו, ואין לי דרך לדעת מה התוצאות דה פקטו שלהם, האם המותג/אישיות פוליטית/חברה זכו בכך לממש את היעדים אליהם כיוונו? כמה אנשים לא יחשדו שגברת חדשה שהגיעה לרשת החברתית ומהללת ללא הרף אישיות פוליטית מסוימת או יוגורט היא שליח מטעמו? ומה הם יחשבו על דרך פתלתלה כזו לדבר איתם?

המלצות קריאה מהרידר שלי

10 דרכים לנהל מוניטין מותג ברשת

איך עיתונאים משתמשים ברשת ומה הם רוצים

עוד
פוסטים