לא מתחתנת, תחיו עם זה

Date

יום המשפחה כאן, פעם זה היה יום האם אבל בשם פוליטיקלי קורקט מזויף שינו את זה. הגננת של הקטנה ביקשה תמונה מהחתונה של ההורים. קיוויתי שתשכח מזה, אבל היא שלחה SMS, ואז נאלצתי לענות "יש הורים שלא התחתנו". היא התקשרה, נרעשת, "זה בסדר, כל תמונה שלכם, הסברנו לילדים שיש כל מיני משפחות שונות".

אולי כשביתי כבר תהיה אם בעצמה, אם תחליט כך כמובן, אנשים כמונו יהיו הרוב, ולא אלו המתחתנים לפי הדת היהודית האורתודוכסית, שבטקסים שלה יש דברים שהדעת אינה סובלת.

לסביבה יש יחס אמביוולנטי כלפי אי נישואינו. שואלים למה, שואלים אם זה לא יעשה בעיה לילדים, ורבים יותר אומרים, אה, זה באופנה עכשיו. ובכן, זה לא עניין של אופנה. גם לא של הצהרה, כלומר לא רק הצהרה.

האמת היא שלא כל כך מעניין אותי מה חושבים אחרים על הסירוב למסד את היחסים בממסד הרבני ומשרד הפנים, כולל לא המשפחה הקרובה, יותר מעסיק אותי איך מגיבים הילדים לזה, ואיך עונים לשאלות בנושא.

בעבר, כשהבכור שאל, אמרנו שלא התחתנו, הוא היה מוטרד למה, וענינו שזו הבחירה שלנו, ואז באה תקופה שהיה מצהיר שהוא לא יתחתן. תודה לאל. אבל אם להיות רצינית, לא פעם אני מהרהרת איך לא לכפות את אורח חיי ובחירתי באופן לא מודע על הילדים האלו, המרדנות שלי בסדר הקיים, מרדנות שאין עליה מחיר כבד, יכולה לא להתאים להם, איך להעניק להם תחושה אמיתית של חופש, לנהוג כפי שליבם מנחה.

כשאני חופרת ביחס הנפשי שלי לחתונה, אני מבינה שבניגוד לבנות אחרות, אצלי בבית לא הטיפו לחתונה בכל מחיר. אבא שלי בעיקר רצה לראות אותי מסתדרת, ואמא שלי, היא כל הזמן אמרה שהיא רוצה שאהיה מאושרת וזה הכי חשוב, אבל מתחת לפני השטח היה מסר מורכב, מתסיס, בונה אישיות.

אמא שלי וההחמצות שלה, והמחיר ששילמה על חיי הנישואים האלו, ועל הילדים, היא פרק שלם, אם לא חצי ספר בארון הנפש שלי. היא ה'חפש את האשה' אצלי, היא הסיבה שלא רציתי ילדים עד גיל 31, ובמידה אירונית הפוכה, גם הסיבה שמאוד רציתי אחר כך.

כמו בכל הסיפורים הקלאסיים, עשיתי הכל כדי להיחלץ מהביוגרפיה שלה, ואפשר לומר שבינתיים הצלחתי, אם כי, יש לעמוד על המשמר תמיד.

הביוגרפיה והפסיכולוגיה מנווטים דרך לדור ההמשך, ובמידה רבה מהווים כלא, ואני רוצה לפטור את ילדיי מהעול הזה, בלי להפוך לפלקט מדקלם ומזויף, הרי חשוב שהם באמת יהיו מאושרים.

תגלית

דווקא התחתנתי פעם בחתונה רפורמית, כשהייתי ממש צעירה. חשבתי שאני עושה מעשה חתרני ועמוק, אבל בסופו של דבר, הייתי שגרתית ובורגנית להחריד, ובסוף גם עברתי ברבנות, ושמעתי מהרב שגירש אותנו, "את רואה, אם היית מתחתנת אצלנו, לא היית מגיעה לכאן עכשיו". אז הנה, הלכתי יותר רחוק, לא אצטרך להגיע אליהם לעולם, ובלי טובות. היכן שהוא בבית מסתתר אלבום החתונה ההיא, אני בשמלת מיני קצרצרה ומסולסלת, בשיער קצר מאוד, ובעיניים שיודעות איך זה יגמר.

עוד
פוסטים