Twitter is a devil@

Date

גם אני בטוויטר, אבל אני נהנית פחות. נראה שהברנז'ה הטכנולוגית באופוריה בלתי מרוסנת מהכלי הזה. זה מזכיר לי איך בימי כעיתונאית מקומונים בתחילת שנות התשעים, בכל פעם שהברנז'ה גילתה פאב חדש (היה אחד בשם וולווט, האירוניה), כולם עברו לשם ולא הפסיקו לדבר ולכתוב עליו.
אולי אני עוקבת אחרי האנשים הלא נכונים בכלי הזה, אבל ריכוז היהירות, השחץ הריק והשופוני, מוציא מהדעת, דוחה ממש. אוסף של אנשים שעולמם צר כעולם הטק קראנץ', מתחרים באמצעות משפט קצר על הזכות להיראות מעודכנים, שנונים, עסוקים נורא, ממש עוד רגע יביאו את השוס הבא לעולם האינטרנט.

twit?
שלקורא הRSS שלי לא מפסיקים להגיע פוסטים על הדברים הנפלאים שאפשר לעשות עם טוויטר, אבל אני חושבת שההשפעה שלו מחבלת ומפגעת בערך החשוב ביותר ברשת לטעמי, השפה והמילה. אני רואה לא מעט כותבים שצמצמו את הכתיבה שלהם בבלוג לטובת הכלי הזה, ואף מתגאים בכך. וכשהאינטראקציה מסתכמת בהחלפת משפטים קצרים, בציוץ אינסופי של הדברים הלא חשובים שמאן דהוא עושה וחושב עכשיו, בקריאה שטחית של חדשות אינטרנט בלי דיון אמיתי, היא מתדלדלת, והופכת לאגם נבוב ענק, שלא מפסיק לייצר אדוות, אבל כשמתקרבים קצת מגלים שהוא אגם על נייר, אין לו שום עומק וערך מוסף תרבותי.
קל להאשים את העמדה הזו באנכרוניזם. כתבי האינטרנט מסקרים את הבאזז שיוצר טוויטר בלי שמץ ביקורת או עמדה אישית, רק משום שהוא מצליח במונחים קפיטליסטים. אבל ההתמכרות של כותבים שהם נכסי רשת לכלי הזה חייבת להטריד את מי שנושם רשת, אוהב מילים ומחפש בה קצת יותר מצריכה בידורית שלא טובה בהרבה מה"אח גדול", הנה הסלבז כבר פה.

כדאי לקרוא: החבר'ה של באזילה הוסיפו את העמדה המשעשעת שלהם.

עוד
פוסטים