רשת חברתית מחפשת ריגוש חדש

Date

זה לא נעים לראות רשת חברתית שמתרוקנת מחברים, ומתרוקנת מריגושים, במיוחד כשהיית משיגה הרבה מאלו עד לא מזמן, והנה, כבר לא.

עד לא מזמן גלשתי בקפה כמה שעות ביום. בניגוד לכמה מחבריי המקצועיים האנינים ממני, אהבתי אותה למרות חולשותיה הטכניות, אהבתי אותה דווקא בגלל השקיפות האנושית של התהליך שעברה. רשת שהתחילה במטרה להיות נטוורקינג עסקי, התמסדה כמועדון פו"פ גלוי ומלא יצרים מוכרים. הרשת היא סיפור הצלחה מבחינת הארץ, ממה שאני מבינה מהסקרים, אבל הרבה מהחלוצים שבילו בה בעבר, לא כותבים בה עוד, וגם אני לא.

על הבעייתיות בבלוג שחי בסביבה חברתית דיברו פה בדיון הקודם. אבל גם לקרוא כבר איני טורחת כמעט, ואני מצרה על זה, אני מחבבת את האנשים שעובדים שם ומעריכה את המאמץ הברור שהם עושים לענות את צרכי הקהילה ולשלב גם תכנים. אבל איך אני יכולה לאתר תוכן שעונה על צרכיי בתוך פוסטים חדשים של 500 חברים, אני לא אוהבת לסרב כמעט)? בשביל זה יש גוגל רידר וגם הוא מציף מידי. כשהחברים שלי הולכים ונעלמים משם, מקדם האינטרקציה גם הוא נעלם, אז מה עכשיו?

זה מביא אותי לכמה מסקנות.

במציאות של רשת רוויה ברשתות שהולכות והופכות מפולחות ומשודרגות טכנולוגית, רשת שלא תתקדם לפי האבולוציה הטכנית האוטופית של השוק ושל דרישות המשתמשים, ראו מקרה השדרוג שעשו השבוע פייסבוק, תאבד חברים, במיוחד אם הם ותיקים וצמאי התפתחויות, וגולשים בעוד כמה אתרים חוץ ממך.

גל מור כותב היום על סקר שמראה שהרשתות החברתיות לא מרחיבות את הקשרים החברתיים שלנו אלא להפך, מצמצמות, ואני יכולה בהחלט להבין, קשה מאוד לנהל קשר רציף בחיים עמוסים כל כך, אבל רשתות שלא יאפשרו לסנן באופן חכם את העדכונים והתוכן שאתה רוצה לקרוא, וגם את החברים שאתה מעוניין לתקשר איתם, ולא רק להוסיף כי זו פעולת נימוס בסיסית, תתקל באכזבה כמו זו שאני מדברת עליה.

בשורה התחתונה, רשת חברתית צריכה לחתור לענות על הצורך הסמוי והגלוי של משתמשיה. הצורך הזה, התועלת שהרשת תפיק עבורם בניהול החיים המקוונים והחברים שלהם, היא שורש הדביקות שאליה עורגים כל מנהלי הרשתות. עוד לא מאוחר מידי.

עוד
פוסטים