העניים החדשים ושוק עבודה אפוקליפטי

Date

שמונה בערב, אתמול, דפיקה בדלת. א' פותח ובפתח גבר, אשה וילד קטן. הגבר מבקש תרומה, הוא אומר שאין לו כסף להאכיל את הילד, מציג כתבה מנוילנת שבה מסופר סיפורם. איבדו עבודה, נזרקו מביתם. "לא עולים, לא עובדים זרים, ישראלים. עוד מעט יהיו הרבה כאלה" אומר א'.

 

רבים מחבריי מחפשים עכשיו עבודה. ואני בחרתי תקופה מעניינת מידי להיות עצמאית . על החוויות שאני שומעת מהם כדאי לכתוב ספר, זה פשוט לא יאומן לאן הדברים הגיעו.

אלו שנצמדים בכוח למקום העבודה סופגים את האימה לא פחות – פיטורים שרירותיים ללא קשר למצב החברה, קיצוץ שכר של 15% מסיבות פוליטיות בלבד למרות שהחברה מצליחה, ואילוץ לעבוד הרבה יותר שעות ללא תגמול.

אלו שמחפשים, מצבם קשה יותר. חברתי המוכשרת והמנוסה בתחומה הגיעה לכך שיחזרו אליה אחרי ששלחה קורות חיים. העבד מצידו השני של הקו אמרה לה שהדרישה היא לעבוד מתשע בבוקר עד שש וחצי בערב עבור ששת אלפים שח נטו. תחשבו כמה זה לשעה לבד. והסיפור לא נדיר בכלל.

הייתי מקליטה את השיחות האלו ומעלה על אודיו, משדרת את זה באתרי התדמית של החברות.

העיקר שבנק לאומי מבטיח שיהיה בסדר. זה בהחלט מרגיע. אנחנו תמיד יכולים להשתעבד להלוואה שלהם במציאות השכר והעבדות החדשה.

 

עוד
פוסטים