תביאו שלושה, תביאו שלושה ילדים

Date

YNET ציטטו היום הודעה מפורום "גישור במשפחה" על דף הבית, ומאז שקראתי אותה יש מהוּמה בנפשי.

אשה מבקשת עצה, יש לה שני ילדים קטנים, והיא בהריון לקראת לידה ובדיוק עכשיו בעלה החליט שנשבר לו מזה שהיא לא מפרגנת לו ולא מבינה אותו, ומהלחץ שלה ליותר נוכחות שלו בבית, והוא החליט לעזוב אותה ואת המשפחה. ברקע יש סיפור משנה מקומם יותר.

 

מעבר לדחף הבסיסי לעבור על הבן זונה עם משאית, זה מעורר מחשבות נוגות על עומק הבור שבו כולנו מצויות כשאנחנו אמהות, על עומק התלות, ועל העול שכרוך על כל אחד מבני הזוג, עול כזה שלפעמים מעביר אנשים על דעתם – אם זו הייתה שם אי פעם. אם הבינו בכלל את המשמעות של המושג משפחה והויתורים שהיא מחייבת מהם.

בחג האחרון נשאלתי על ידי בת משפחה אם אין לי תוכניות להביא ילד שלישי, וכשעניתי שחד וחלק, לא ולא! קיבלתי תגובה שחבל, ושלה נראה ששלושה ילדים זה כבר באמת משפחה. אין בליבי כעס עליה, הנימה לא הייתה שיפוטית כלפי, אלא משקפת את האיוולת שבסטנדרט הישראלי, שלושה ילדים, מודל מנצח למשפחות, והנה, חלק גדול מהן משפחות אבודות, משפחות קורסות, גם כשהן נותרות יחד, משפחות שבהן הפרט לא יודע איפה הוא נגמר ואיפה מתחיל הקולקטיב המשפחתי.

לרוב האנשים – ולגברים במיוחד לדעתי – אין מושג קלוש ברמת התובענות שילדים קטנים מביאים לחייהם, ובמחיר שתתבע מהזוגיות, בשלב הילד השני והשלישי רוב הגברים נמצאים במירוץ קריירה מאומץ במיוחד. ולקיים את הפנטזיה של שלושה ילדים כשאין מבן הזוג מספיק תמיכה בנוכחות שלו, ובשיתוף שווה בעול, זו טעות מהותית של נשים, המסכימות להפרות את רחמן במה שאולי יביא להן את הקש שישבור את הגב הרעוע ממילא. אמרתי לבת המשפחה, אני רוצה להספיק לעשות עוד הרבה דברים, ילד נוסף פשוט יחסל לי את התוכניות האלו. נדמה לי שהיה צער מסוים בעיניה, אבל לא צריך לדאוג, אחרות ימלאו את המאזן הדמוגרפי ואת החזון הישראלי האוטופי במקומי.

 

….

היום בשעת דמדומי ערב, שמיכת צמר-עננים אפורה בחוף ים גרעיני,  התכנסה ועטפה אותי לכמה רגעים על טבעיים, הערפל היה אני.  

 

 

 

עוד
פוסטים