מגה כאב

Date

הערב בדרך לסופרמרקט, נצרב בי כאב של אדם אחר שלא הכרתי, רגע לפני שהתכוונתי לומר לו, סליחה? אתה מוכן לתת לי לנסוע?

הוא היה במשמרת, בודק מטענים בתאי מטען, בכניסה לקניון שבעת הכוכבים, איש מבוגר מאוד, שיער לבן, זקן לבן, מבט מובס.

בהתחלה שאל מה השעה, חשבתי שבטח רוצה לבדוק את המבטא שלי.כשהוסיף את התואר "מותק", עמדה לי הערה חריפה על קצה הלשון.  ואז נשען פנימה על החלון של המושב שלידי ונאנח, "עוד שעה וחצי והביתה, הרגליים כואבות, הגב כואב, ואני עומד והאחרים הצעירים יושבים. ההוא יושב שם, כל היום, ואני ככה". שתקתי, מה יכולתי לומר? מה באמת יכולתי לומר? הוא המשיך ואז שאלתי, למה אינך אומר לו? והוא ענה "מה אני אגיד לו? מה זה יתן לי להגיד לו?".

והוא צודק, אם הקולגה הצעיר שלו לא רואה, הוא אינו רוצה לראות. הוא רוצה לשבת.

וכך, בחמיצות הזו של רגע שחלק איתי, איש מבוגר מאוד, מותש מאוד, שאין לו הרבה ברירה, נסעתי פנימה ל"מגה", מונח אירוני בהקשר זה. לניאונים האלימים, למבצעים של שלושה פלוס אחד, לירקות זרחניים, למסיחי ההכרה. עוד מעט עצמאות.

עוד
פוסטים