אלו שנדרסים תחת חלומם ואלו שזוכים בו

Date

לבנדה 32, נווה שאנן 15, ריחות, דמעות ואשמה

המדרגות בלבנדה 32 כבר ראו הכל, הזוהמה לא תצליח להיפרד מהן גם בעזרת כימיקלים תוקפניים. גם הריחות יתקשו להתנדף, ריחות נוכחים-נחושים של חיים עלובים, וחוסר אונים.

בקומה השלישית בלבנדה יש מעון לילדי עובדים זרים. לפני חודשיים יצאה ממנו ילדה אוטיסטית, חמקה תחת עין המטפלת שעסוקה בהשגחה על עוד כ40 כמוה, ברחה אל הכביש ונדרסה למוות.

המטפלת שביקשה להתאבד אחרי המקרה, עדיין נמצאת שם, היא פותחת לי את הדלת ומשפריצה עלי את ענן היגון החונק שלה, תוך כדי חיוך מרצה, "איי אם פיין, טנק יו, גוד בלס יו", ולוקחת את שקיות הבגדים שהבאתי, ואת הדובי הגדול הלבן, עם המבט העגום, שביתי ביקשה לחמוס לעצמה, אבל כבר יודעת לדקלם, "זה לילדים".

בנווה שאנן כבר מכירים אותי, בפעם הקודמת ירדה הגננת רוּבי למטה, מהקומה השלישית, ולקחה ממני את השקיות, הפעם עליתי למעלה תחת הסתיגות, מבחינה שוב בזונה שהתמקמה בקומת הקרקע, עומדת ומעשנת, מחכה ללקוחותיה.

בפנים כ40 ילדים, רובם מסביב לשולחנות אוכל קטנים, הקטנים יותר בלולים, ותינוקת אחת קשורה לטרמפולינה, מתייפחת בלי הפסקה. התמגנטתי אליה. המטפלות המשיכו להתרוצץ, הן שתיים על ארבעים ילדים. כשאמהות מהשכונה שלי בודקות גן פרטי הן מקפידות על היחס שהומלץ במשרד החינוך, אחת לשישה מקסימום. התינוקת ששיערה נכרך בקוקו ובמקומות מסוימים ראשה הקריח, המשיכה לבכות ללא הפסקה. התיישבתי לידה על רצפת הלינולואום החומה, ניתקתי אותה מהכלוב, ולקחתי אותה ואימצתי אותה אל חיקי, בזהירות, ברגשות מעורבים של חמלה, אין אונים, ודחיה מסוימת מזיעתה, ומהריחות ששררו במקום. מי אמר שאני מלאך. 10 דקות בערך ניסיתי להרגיע אותה באופנים שונים, אבל היא לא התמסרה ומצוקתה, נדמה, רק גברה. בדמיוני ראיתי את קוראי הבלוג הביקורתיים מחייכים חיוך סרקאסטי. "היא חדשה", אמרה לי רובּי, ולא התרגשה שהמשיכה לבכות כשהחזרתי אותה. אין הפי אנד, אין ניסים במקום כזה שבו החיים חוצבים בתינוקות מראשית ימיהם את חוסר התקווה שבבכי לעזרה.

 

ובדרך חזרה אני שוטפת את הצער באחד ממקומות הנחמה שלי בעיר, הוא נקי מכל תחושה של מחנק וצער, וחברתי הטובה מתקשרת. החלום שלה מתגשם בימים אלו. אנחנו חולקות את אותו חלום, הוא מזין את הרצון שלנו לפקוח עין בבוקר, להתנגש בעולם במקום להימלט ממנו, ואין דבר אותו אנחנו רוצות יותר. אני עדיין פליטה בארץ החלום שלי – לאחרונה עם סכנת הגליה, והיא קיבלה תעודת אזרחות. אני מאושרת בשבילה.

 

עוד
פוסטים