לא זה לא, זה לא פוסט על אמהות

Date

#1 "אני לא מבינה למה את כותבת רק על אמהות", כתבה לי ידידת אינטרנט במייל באתר אחר, "אותי זה לא מעניין, אולי תכתבי כמו פעם ברשימות?". אפילו שבריר כעס לא הרעיד את הצדקנות שלי, כי היא צודקת.

האתר החדש מכתיב לי עיסוק קדחתני באמהות שלי ושל אחרות, אבל העיסוק הזה, שבעצם נמשך פה שש שנים, כקו עיקרי בבלוג לצד נושאים נוספים, מצמצם בתקופה הזו את העולם שלי, וזה חייב להשתנות.

אחד מחבריי מגחך מתחת לשפם הדמיוני שלו עכשיו, כי לא מזמן הוא שאל אם לא נמאס לי לעסוק שוב בהורות, אני כותבת גם לסגנון במעריב על משפחה ושות', ואני זינקתי על בריקדות. בימים הראשונים ראיתי בשאלה זלזול, אחר כך הבנתי שזה הפוך, הוא מכיר את העולם שאני מאכלסת בתוכי, המוזיקה, הספרים,  השירה, העמדות החברתיות ואולי הצדדים שעוד לא פרסתי לפרוסות, הוא אתגר אותי. חבר אחר התנצל עמוקות שהפסיק לעקוב אחריי בטוויטר, "את כותבת יותר על אמהות, ואת יודעת שאני לא בעניין". עוד נורה בערה.

#2. גאולה מסוימת יש בעבודה שלי, שאינה קשורה כלל ועיקר להורות, והיא במשרה מלאה, ומאתגרת מאוד מכל מיני היבטים, אנושיים, לוגיסטיים, טכנולוגים. בשלושת השבועות האחרונים אני לומדת עולם חדש, מובן שזה גוזל את האנרגיות ששימשו קודם להתבוננות והתמלאות בדברים אחרים.

 

#3 קוראים אדוקים ודאי שמו לב שאינני כותבת שירה . אני חושבת שזה כי עכשיו אני הולכת בעולם מכוסה בסרבל חורף צבאי, אין נכנס, אין יוצא, המכונות שלי עטופות קורי מציאות. האם יתנערו?

זה חייב להשתנות.

 

# בפוסטים הבאים אעסוק ב: תערוכה שמרתקת אותי, הסדרה מחוברות, הספר "שיר אהבה" – אוסף שירה קלאסית מוער, שתרגם שמעון זנדבנק, בהרכב קלקסיקו, ואם אצליח, גם במחול החדש של שרון אייל.

עוד
פוסטים