לשנוא את הכתיבה

Date

בימים האלו אני שונאת את הכתיבה והיא שונאת אותי בחזרה.

גבר שפעם אהבתי, אמר לי השבוע שלגנוז טקסט מהסיבות האלו, של ביקורת עצמית נוקשה, זה מעשה לא שגרתי, ראוי להערכה על אי שכיחותו. בחלל שבין הדברים, היה דבר מה שבגיל שבע עשרה רציתי מאוד, ועוד לא ידעתי איך להשיג.

אז אני הולכת יום יום עם טקסט נעלב שגנוז לי בנשמה, הוא מתקלס בי ברמזורים וכמו אומר, אבל רצית כל כך לכתוב, רצית לכתוב, רצית כך מהרגע שעמדת על דעתך, מהשער שבו תודעתך נפתחה, שבו הבנת דבר. לעולם תהיי כמעט.

ואני יודעת שעד שלא אפתח את התרווד המבעבע, שום דבר לא יהיה בעל ערך באמת, אבל אחד אני לא יודעת אם אצליח להחלים מהכוויות, שתיים – אני לא יודעת אם אמא. 

 

 

 

עוד
פוסטים