קידוח הזכרון. בגדים

Date

בגדים היו התשוקה הגדולה שלי בילדות אחרי שלמה ארצי. רציתי בגדים יפים, התאוויתי אליהם אך אלו כמעט ולא היו בשל המצב הפיננסי של אבא, החקלאי. לאימי היו בגדים יפים מבוטיקים, שהשיגה כך או אחרת, וכשלא הייתה בבית לבשתי אותם ויצאתי לרחוב. הם היו גדולים עלי, טבעתי בהם, הילדים בשכונה גיחכו וגם מלכה, אחותה, התפוצצה מצחוק כשראתה אותי מדדה בחצאית הפרחונית הסגולה-ירוקה, עם חגורה כושלת סביב המותניים. "את משוּ" אמרה. לבנות שלה היא קנתה חליפות שיא האופנה בבוטיק לילדים בנתניה, עם ציורים של דובדבנים על בד כותנה לבן, הגדולה הייתה מכוערת אבל התלבשה הכי יפה בכפר, הקטנה יפה אבל היה לה פה מטונף.

יום אחד הביאו שקית בגדים שקיבלנו כתרומה, יד שניה. הצלחתי למשות משם ג'קט לבן עם פסים דקיקים אדומים בשרוול ורוכסן בחזית. הרגשתי זוהרת בבגד הזה אפילו שלבשו אותו קודם. הרגשתי שתים עשרה קומות שווה יותר ממי שהייתי. הבן של מלכה, אבי, לא התעניין בבגדים, הוא הרכיב אותי על האופניים שלו מאחורה, השיער שלי התנופף ברוח ספטמבר, והרגשתי שכולם מסתכלים עלי.

 

 

עוד
פוסטים