הערה מקדימה על אתמול (עודכן בשבת)

Date

פוסט ציטוטים באמהות אובדות

 

 

מבחינה מסחרית היה כשלון מוחץ. הגיעו עשרים ומשהו איש (כולל חברה בלי ילדים).

אבל מבחינה אנושית, תרבותית והדיון עצמו – היה מרגש, מרתק ונפלא.

החברה שכן באה כתבה את עיקרי הדברים שנאמרו ואפרסם אותם יותר מאוחר כולל תמונות. עוד חברה טובה אמרה: אולי זה מראה את כוחו של השיווק במדיה חברתית (פוסט נפרד).

 

הפתיע אותי שהגיעו כמה גברים בכל זאת.

 

הבן זוג שלי היה גבר חלומות אתמול.

 

נשים מסוימות שדיברו בקהל על החוויה שלהן שיקפו אותי באופן מדויק נכון ללפני כמה שנים והזכירו לי את הדרך שעברתי באמהות הזו, הזכירו לי את הסבל ההוא של להיות אמא לילד אחד בן כמה חודשים, ולבעור בזעם על התובענות, הקושי, אי השיוויון. ועל התסכול שברצון הבוער להמשיך להחזיק את כל הכדורים באוויר ולהיכשל שוב ושוב.

 

די משונה העניין, לשבת על במה ולהתלבט רוב הערב איך נכון להחזיק את עצמך ואיפה לשים את הידיים. מישהו צריך ללמד אותי שפת גוף באירועים האלו.

 

תודה מקרב לב לדנה ספקטור, האשה הגדולה מהחלומות, לאפרת מונשרי-גורן, חברה על אמת, לאריאלה רביב ולמיכאל זילברמן, שניפק את אחת ההודאות שחיפשתי כל שנות ההורות שלי על גברים שנשארים בכוונה במשרד עד הלילה המאוחר כדי לברוח מחובתם האבהית.

 

תוספת 15:52

גיליתי שאריאלה רביב כתבה פוסט  על אתמול, ואני אגיב אצלה.

 

 

 

עוד
פוסטים