פחד עם A בסוף

Date

השם שלה פירה. Feara, כלומר פחד עם A בסוף. בת ארבע וחצי. ביתם של שני עובדים זרים מפרוּ, אמא שעובדת בתחזוקת בית בהרצליה פיתוח, ואבא שאסוּר בבית הכלא לניצודי עוז כבר שלושה חודשים. לפירה מספרים שהוא עובד קשה מאוד ולכן אינה רואה אותו כל כך הרבה זמן, אבל כשיחזור יביא לה המון ביצי קינדר, ערימות, והבטחה זו משמחת אותה מאוד. כשהיא מתרוצצת בחצר הבית המוחזק היא חיונית, עליזה ושופעת תום בדיוק כמו חברתה, הבת שלי, שמודדת אותה בהערצה, וגם רודה בה שתנדנד אותה שוב ושוב, וזו מבצעת בהכנעה אימהית. 

 פעמיים כבר הובל למטוס, כדי להשליכו מכאן, אבל ברגע האחרון הצליח עורך דינו להוציא צו נגד הגזירה. דבר אינה יודעת, פירה זאת, זנב הסוס השחור והגמיש שלה, עיניה הכהות שיש בהן תבונה ואין בהן אימה. היא אוכלת אורז ועוף ופסטה, היא מבקשת שישימו לה עוד קוביות קרח במיץ התפוחים. היא משמשת לביתי, המשתקפת דרכה כילדה מפונקת מידי שיש לעדן את נימוסיה, כמדריכה זעירה להשתובבויות נמרצות. כשהיא מזהה שהגבול עומד להירמס, שאחד מהילדים מתנקש בכללי הזהירות שלי, היא מתייצבת ומודיעה לי. היא קלטה בחושיה את החרדות שלי ומבקשת להתריע וכמו כן להרגיע. Feara אינה נראית מוטרדת בשום אופן מהאמירה האומללה  שנפלטה לילד הגדול בשלב מוקדם של הערב, על נסיבות היעדרותו של אביה. היא הדפה אותן מיד בתמיהה, הרי היא יודעת דבר אחר לגמרי. כל יום ביצת קינדר הוא שומר לה, וכשיחזור היא תקבל אותן כולן.

ברגע בוצי אחד, החצר בה משחקות הילדות נראית פעורה והאדמה מבקשת לבלוע אותן בדמיוני.

אני אוספת את כל חרדות הבית ויושביו, ואת המועקה הקהה דוחפת לכוסות היין הגבוהות, בלי שירגישו, שיעמיק טעם היין האדום וייתן לו גוף.

עוד
פוסטים