תנאים של חיבה

Date

הם צוחקים עכשיו, לעזאזל. לבחורה יש ציפורניים אדומות בוהקות בלאק שנמרח לאחרונה. הבחור נוגע בכפות ידיה קלות, והאצבעות הארוכות שלה כמו נמסות במחווה הזו. מטר וחצי מהם בקפה הקבוע שלי, אני פשוט מתעבת אותם, את זוג המסתכלים בעיניים האלה. את צווארה הארוך, הפרופיל המסותת, השיער החום זרוע הזהובים הדקיקים, וקימוריה-גימוריה המעודנים בדיוק מתריס, והכי מכל, את מבטו. שונאת בלהט. ובשולחן שמאחוריהם, עובדת זרה מאכילה פרוסות בננה את הקשישה הורדרדה, בדממה מוחלטת, בדייקנות.

אני חושבת על יחסים. על קרבה ויותר מכל על התמסרות. קודם באים הילדים, שעדיין מספקים אותה במנות משיבות חיים, בחדווה רוב הזמן. כל הזמן שומעת שאומרים לי, תיהני מזה, זה עובר ואחר כך מתגעגעים, ומבינה שמתגעגעים רק לזה, לא למטלות ולשגרה.  רק להתמסרות. לנכונות להיות בתוך החיבוק שלך, כשכל האיברים מקבלים אותו ברצון ומתרככים לתביעתו.

ואז אני מונה את רשימת האנשים שמרכיבים את פסיפס מערכות היחסים הקרובות שלי היום. על בן הזוג אינני יכולה לדבר, לא מתאימה לי  נפשית החשיפה בבלוג של האינטימיות שלנו, והוא גם לא מסכים לכך.  הוא צודק.

אני מבינה כבר שנים שאני מנהלת איתם יחסים מתוך עמדת מוכנות מתמדת לאכזבה, שתמיד מגיעה. אל תדברו איתי על נבואה שמגשימה את עצמה, אני יודעת שאלו החיים. בגיל הזה, בתקופה הזו, באקלים הזה, אלו הם הדברים. לפני שנים נהגתי לבוא בטענות אל הציפיות שלי, האשמתי אותן שהן מרקיעות מידי, גרנדיוזיות, פנטזיונריות. אני מלאת חרטה על כך, ועל עיוורוני הפתאטי. אותן הצדקות של לב נעזב. הציפיות נהדרות באנושיותן, העולם רקוב.

למשל לגבי זו שחתכה את עצמה מחיי באמתלה מגוחכת, תמיד קיננה לה ידיעה חבויה ומרה, שמצידה מדובר בחברות שחישובים קרים מניעים אותה. והנה התגשמה המציאות באופן הערום והמכוער, כשהשטר נפרע, כשהאינטרסים הוגשמו. אין לצרפה אפילו לארון גופות החברות, מכיוון שהגופה נשרפה כליל.

*****

התמונה מהפליקר של starlam

הכמיהה המכאיבה לקרבה שיש בה הבנה צרופה, מעל המילים, וקבלה שאין לה תאריך תפוגה או תנאים. תנאים, זה המונח הארור שחיפשתי. אני רואה אותם, אני חשה בהם מתחת לעור בתוך כל אהבה חדשה, וגם באלו הישנות. מחסום לפנייך. יש להם צורה ושם, יש להם נימוק. תנאי שאינו נתון למשא ומתן. זה החוזה.

אומרים שהורה טוב הוא הורה שמקבל את ילדו ללא תנאים, אבל אפילו זה מקועקע כבר.  הורים שיש להם יכולת להתבונן פנימה יודעים שגם זה עשוי להידרס תחת התגשמות סיוטית מסוימת. אני יודעת את זה מהבית שגדלתי בו. אני יודעת את זה מיחסים צרובי טראומה עם אחותי ואחי, שקורותיה טבועים בהם כבר, בצורת כעס שלא יימחה, ונזק מנומק שאינו בר תיקון. אז חברוּת? לבקש מחברות שתכיל הרבה פחות מזה, זו דרישה מופרזת היום. הכלה זה שמאלה במחלקת כלי בית במשביר לצרכן. בחברוּת יש קיבולת X להכלה. וככל שאת משתמשת אותה היא הולכת ומצטמצמת. (ת' שנמצאת בחיי היא יוצאת דופן לעניין זה, ובכלל יוצאת דופן).

אמון. אני לא יכולה לרכוש אותו כמו את הקפה הפוך אחרי קפה הפוך הזה. הזוג הסתלק מזמן. המוני משפחות מסוגים שונים משככים את היומיומי כאן עכשיו. אשה מבוגרת אחרת שמחייכת בלי הפסק והעובדת הזרה שלה יושבות לשולחן הקרוב אלי.

המלצות מאמהות אובדות

בג'ונגל האמהות, מאת רויטל עזריה

עוד
פוסטים