אהבה וזרוּת

Date

יצאנו אז כשלושה שבועות, היינו תשעים וחמישה אחוז זרים זה לזה .

ניסיתי להתבונן בך מעבר למהלכי המשחק הברורים מאליהם, לקודים המתחייבים . שמתי לב שגם אתה ניסית להציץ לתהום החידתית שהייתי. לפנות ערב אחד לקחת אותי לחוף הים, אחד מחופי הרצליה, לבשת את המעיל החום עם הפרווה שקצת הביך אותי, חשבתי שלטייל על החוף עם גבר שאת מתראה איתו לא קשור לחיים שלי, כמו סצינה מחוץ לפריים. דמיינתי את החברים האחרונים שלי, אלו שידעו הכי טוב מהכל להגיד מה נכון ומה לא נכון, מתבוננים בנו דרך עינית דמיונית ומנידים בראשם.

לא יכולתי להאשים אותם כי זה בדיוק מה שאני חפצתי לעשות מול הגבר הזה שהיית, הוא מענטש, אמרה לי ההיא מהמשרד. גבר גבוה וקירח, שגופו משלב בדיאלקטיקה מרתקת את זכרותו המודעת והנינוחה וגם מבוכה מתמדת, קיומית, שגובהו לא הצליח לטשטש. בטשתי בחול הזה, דיברתי שטויות על מוזיקאים אלמונים שיישארו כאלו, נואשת להיות מישהי.

אמרת לי דבר מסוים, ככל הנראה הגפת תריס לאמונה הבלעדית שמחזיקה אותך מעל המים, ואת הסתירות שיש בך, על ספרים שאין להם חשיבות אם לא הפכו לקלאסיקה מובהקת, ולפתע זה התבהר לי בחדות, ופלטתי בלי שליטה מהתודעה "אתה פשוט גבר ריאקציונר, שמרני ומקובע". ותכף ומיד ידעתי שהתאהבת בי.

מתוך בלוג הצילום המצויין viewfinder בעברית, אמנית בשם פרנצ'סקה וודמן

עוד
פוסטים