החיה והמתה

Date

הילדה יודעת שיש לה סבתא אחת לאה, וסבתא אחת מתה. היא אומרת, סבתא חיותה מתה, היא לא מדברת ולא נושמת, כי ככה זה כשמתים כבר.

היא נזכרת בה כל יומיים שלושה למרות שלא הכירה אותה כלל, היא מתה עוד לפני שהגעתי, לפני שהכרתי את אבא שלה, התאהבתי, נטשתי את רוחות הרפאים בחיי ועשיתי לו ילדים.

אבל יש לה עניין איתה, הילדה. אחיה אדיש, הוא אומר לה, "למה צריך לדבר על זה? מעצבנת אחת", והיא בשלה, סבתא חיותה איתה פה ואיתה שם, היא חולמת עליה, בוקר אחד קמה ואמרה, "חלמתי שסבתא חיותה באה אלי, היו לה שערות מזהב ושמלה כמו שהייתה לאמא של סינדרלה בהצגה".

ומה היא אמרה? אני שואלת אותה. "כלום, היא עונה במשיכת כתפיים, אמרתי לך כבר שהיא מתה, אז איך היא יכולה לדבר".

ערב אחד, אחרי שאמרתי לה ללכת לשחק לבד, היא לקחה שתי בובות כף יד מארגז המשחקים, ואז שמעתי אותה מורה להן,  "את תהיי סבתא לאה, ואת תהיי סבתא חיותה, ואתן גרות יחד, טוב?

"חיותה, מה את רוצה לעשות היום? היא שינתה את קולה לקול צרוד מעט, "את תרצי לשחק? את רוצה אולי קפה ועוגה? קחי", וכך הלאה בסיפור שלה, הן היו נוכחות במלוא מובן המילה.

ביום שאחרי – טלפון. אני מדברת עם אמא, יותר נכון היא מדברת ואני בקושי מקשיבה. אני נותנת לדיווח שלה להחליק ממני, מפעילה מגבים כדי לטאטא אותו כמו טיפות דלוחות, עוד רגע לא אזכור דבר. היא תגיד שהיא מתגעגעת, לא התראינו מזמן. אני יודעת בדיוק, בפעם האחרונה לפני שישה שבועות היא ישבה כאן עם אבי שעה ומחצה, דיברה מעט ועיניה דיברו המון, אני אישה כבויה הן אמרו, כי כולכם לא נותנים לי מספיק אף פעם.

עכשיו היא מבקשת לדבר עם הילדים. קחי, זו סבתא לאה, אני מושיטה את הנייד לילדה, היא קורנת חיוך מאיר גדול כשהיא לוקחת את המכשיר, ומקרבת לאוזנה היא מהנהנת ואומרת, אני יודעת, כי סבתא חיותה כבר מתה.

עוד
פוסטים