דרום אדום, סיור בלוגרים

Date

בשבת האחרונה הצטרפתי לסיור בלוגרים שאליו הוזמנתי עם המשפחה בחבל הבשור, לקראת פסטיבל "דרום אדום" שייערך מהשבוע באזור. התנאי הלא מוצהר הוא שהבלוגרים יכתבו כמובן על הסיור והפסטיבל יקבל את יחסי הציבור שלו. פעם הייתי עיתונאית, וסיורים כאלו היו מנת חלקם של עיתונאים, לטוב ולרע. אני חולקת את חיי עם איש פרסום, ולו זה נראה מאוד מוזר ואפילו מופרך שהמועצה שכרה אוטובוס שיצא מתל אביב ואסף כמה עשרות בלוגרים, לסיור פעילות כזה, "מה הם מקבלים מזה? כמה קהל זה יביא להם?" הוא השתומם. אני אוהבת את זה שהוא עדיין איש העולם הישן. כי אני הנגטיב שלו. שנינו עומדים משני צדדים של המתרס התרבותי הזה. מייצגים שני עולמות, לפעמים מתחלפים בתפקידים ונכנסים זה לזירה של זה.

אני מקבלת מידי שבוע הזמנות לפעילויות בלוגרים שונות ונמנעת באופן גורף מכולן, משיבה בשלילה, מלבד פעילות שנטלתי בה חלק לפני כמה שנים, בשיעור בישול עם השפית מיקה שרון. הסיבה היא שאני חשה סוג של אי נוחות לקיים את התנאי הלא מוצהר הזה, בכללים המנומסים שלו, את תכתבי בסדר, ותקבלי מאיתנו לכל הפחות בילוי חביב ומינגלינג, לפעמים נותנים גם מתנות שאותן אני מקפידה לא לקחת. גם כשהייתי עיתואית סירבתי למתנות באופן תקיף וללא יוצא מן הכלל. ידעתי שלכל אחת מהן יש תג מחיר. ברגע שתישלף הביקורת מהמקלדת, המתנה תהפוך לחמוצה.

הסכמתי להצטרף לסיור הזה כי הדרום עושה לי טוב לאחרונה, ויש לי חיבה לנופים הצהובים, מלנכוליים-רומנטיים שלו. אבל אחרי כמה שעות נאלצנו לנטוש אותו כי שוב לא הרגשתי טוב, ונסענו הביתה.

הספקנו להשתתף בארוחת בוקר נחמדה מאוד במחלבת צהלה, שבה חילקו לכל משתתף/משפחה סל פיקניק עם גבינות, יוגורט וירקות חתוכים. עם התיאבון, שוב הרגשתי נקישות על דלת האשמה. אני אוהבת גבינות והברי הייתה מצויינת, אבל האם במחירה אני צריכה לכתוב פוסט יח"צ מזויף שיניח את ליבם של המארגנים? סל משפחתי עולה 145 שקלים בהזמנה מראש. לזוג 85. זה לא משהו שאנחנו לא מוציאים ממילא במקרה הצנוע יותר. כמירוק מצפון מסוים קניתי שם גבינה. לפני הארוחה קיבלנו סיור בדיר הכבשים החינני. המחלבה נמצאת בחוות בודדים מנותקת לחלוטין מדרכים מרכזיות ונפש חיה באזור, על כר מרעה גדול. המשפחה הזו חיה שם שנים, אשת המשפחה, צאלה, גדלה שם באוטובוס עם משפחתה, חלוצה אמיתית, ילדיה מתפלשים יחפים בחול, ובעלה מנגר רהיטים פראיים ויפים. ע', בעלה של חברתי אפרת שגם בגללה הצטרפתי לסיור, אמר שאם היו נותנים לריקי לחיות במקום כזה עשר דקות היא הייתה נתקפת רעידות בלתי נשלטות.

אחר כך נסענו לחבל הבשור, מסביב לנחל, טיפסנו על גשר החבלים. עלינו לגבעות הפסטורליות. כשנסענו משם הקפנו את מסלול הנחל היפהפה. זה טיול שהייתי שמחה לעשות בכל מקרה, באזור הזה, ולעשות שם פיקניק משפחתי נראה לנו אופציה עם פוטנציאל לאושר.

בטח גם היינו רוכשים את הסל כי אני שונאת להכין אוכל לטיולים האלו שלנו, והוא אוהב, אבל מכין רק כריכים מושקעים וזה לא מחזיק חצי יום.

מהפוסטים של חבריי לסיור ומסיפוריה של אפרת, אני למדה שאחרי שעזבנו היו פעילויות מצטיינות לילדים, והקפדתי לא לספר עליהן לילדיי, במיוחד הג'יפים לילדים והקטיף. ייתכן שניקח חלק עצמאי בפעילויות של "דרום אדום", ממילא, אם הבריאות תואיל להצטרף למשפחה הזו, ויפה שעה אחת קודם.

עוד
פוסטים