רוך וקושי

Date

אני אוהבת מאוד את השיר הזה של אסף אמדורסקי (גם הקליפ נהדר), והערגה החושנית שלו מלטפת את החספוסים היום יומיים שלי טוב טוב.  גם המטאפורה מתאימה לתמורות בחיים שלי לאחרונה. איפה שקשה, סכינאי, טורפני, זדוני, אני משתדלת להגיף בשקט דלת כבדה ולפתוח את זו שבה אפשר לחצוב שפע רוך וקבלה. ולקוראיי הקבועים, אתם בטח חושבים עכשיו, אוקיי, מי חטפה את ריקי כהן ומה היא עשתה איתה?

ימים בלי צללים. הנפש ביקשה, והגיעו. עכשיו הוא מבקשת, תישארו! יפעת היפה כתבה לי, "אמרת לי פעם, תתנתקי מהרוע, תקיפי את עצמך בטוב". בשנייה הראשונה חשבתי, מה קשקשתי לה? נשמע פשטני, ניו אייג'י, אבל זה עבד, כמו מנטרה שהשתלטה על המציאות הפנימית והוכיחה את עצמה. ותמי, מנתחת מעולה של הפרעותיו הקטנות של האדם, לקחה אותי ביד עדינה ומיומנת למסע תובנות שבקצהו חרות. יציאה ממנהרת החושך של השקרים, וסגירת הגולל עליה. לתמיד הפעם.

והתמונה הזו, היום, לכדה הכל. קרין שעובדת איתי צילמה, תפסה רגע מסוים מאוד שכלא את נדנדת הימים, לכדה רסיסים קטנים של שמחת השחרור.

 

 

 

עוד
פוסטים